יום שבת
י"א כסלו התשפ"ז

חיפוש בארכיון

שיעור 118, מסכת יבמות, פרק שלושה עשר

משנה
משנתנו ממשיכה ומבארת את דיני הקטנה הממאנת: קטנה שהשיאוה אמה ואחיה, הַמְמָאֶנֶת בָּאִישׁ – שמיאנה בבעלה, אין דינה כגרושה, אלא כמי שלא היתה נשואה לו מעולם, ולכן הוּא מֻתָּר בִּקְרוֹבוֹתֶיהָ, כגון אמה או אחותה, וְהִיא מוּתֶּרֶת בִּקְרוֹבָיו, כגון אביו או אחיו, וְלֹא פְּסָלָהּ מִן הַכְּהוּנָה, לפי שאין דינה כגרושה. אבל אם נָתַן לָהּ בעלה גֵּט, הרי היא כאשת איש שנתגרשה, ולכן הוּא אָסוּר בִּקְרוֹבוֹתֶיהָ, וְהִיא אֲסוּרָה בִּקְרוֹבָיו, וּפְסָלָהּ מִן הַכְּהוּנָה, כדין גרושה. נָתַן לָהּ בעלה גֵּט בקטנותה, וְהֶחֱזִירָהּ, וְכיון שהיתה עדיין קטנה מֵיאֲנָה בּוֹ, וְנִשֵּׂאת לְאַחֵר, וְנִתְאֲלְמְנָה אוֹ נִתְגָרְשָׁה מאותו אדם אחר, הרי זו מוּתֶּרֶת לַחְזֹר לוֹ, כיון שהפעם האחרונה שיצאה ממנו היתה מתוך מיאון, דינה כממאנת, שמותר לו להחזירה אפילו לאחר שנישאה לאחר. מֵאֲנָה בּוֹ, וְהֶחֱזִירָהּ, וְנָתַן לָהּ גֵּט, וְנִשֵּׂאת לְאַחֵר, וְנִתְאֲלְמְנָה אוֹ נִתְגָרְשָׁה מאותו אחר, הרי זו אֲסוּרָה לַחְזֹר לוֹ, כיון שבפעם האחרונה יצאה מתוך גט. זֶה הַכְּלָל, יצאה בגֵּט אַחַר שיצאה מתוך מֵיאוּן, אֲסוּרָה לַחְזֹר לוֹ, יצאה במֵיאוּן אַחַר שיצאה בגֵּט, מוּתֶּרֶת לַחְזֹר לוֹ. הַמְמָאֶנֶת בָּאִישׁ, וְנִשֵּׂאת לְאַחֵר וְגֵרְשָׁה, ושוב נישאת לְאַחֵר וּמֵיאֲנָה בּוֹ, ושוב נישאת לְאַחֵר וְגֵרְשָׁה, לְאַחֵר וּמֵיאֲנָה בּוֹ, אפילו כמה וכמה פעמים, כָּל אחד מאלו שֶׁיָּצָאת מִמֶּנּוּ בְּגֵט, אם נישאת לאחר אֲסוּרָה לַחְזֹר לוֹ, וכל אחד מאלו שיצאה ממנו בְּמֵאוּן, הרי זו מוּתֶּרֶת לַחְזֹר לוֹ.

גמרא
מקשה הגמרא, הָא מַתְנִיתִין אַקְשִׁינָן רֵישָׁא אַסֵיפָא – משנתנו זו יש בה סתירה בין הרישא לסיפא, דְּקָתָנִי – שהרי שנינו ברֵישָׁא, 'מֵאֲנָה בּוֹ, וְהֶחֱזִירָהּ, וְנָתַן לָהּ גֵּט, וְנִשֵּׂאת לְאַחֵר, וְנִתְאֲלְמְנָה אוֹ נִתְגָרְשָׁה, אֲסוּרָה לַחְזֹר לוֹ', ויש לדייק מדין זה, טַעֲמָא – טעם הדין שאסורה לחזור לראשון הוא דוקא משום דְּנִתְאַלְמְנָה אוֹ נִתְגָרְשָׁה מהשני, הָא – אבל אם מֵאֲנָה בשני, מוּתֶּרֶת לַחְזֹר לוֹ – לראשון, אַלְמָא – ומוכח מכך, דאָתֵי מֵיאוּן דְּחַבְרֵיהּ וּמְבַטֵּל גִּיטָּא דִּידֵיהּ – שהמיאון של השני 'מבטל' את הגירושין של הראשון, ורשאי הראשון עצמו להחזירה לאחר שגירשה, כיון שבינתיים מיאנה בשני. וְקָתָנֵי סֵיפָא – ואילו בסיפא שנינו, 'הַמְמָאֶנֶת בָּאִישׁ, וְנִשֵּׂאת לְאַחֵר וְגֵרְשָׁה, ונישאת לְאַחֵר וּמֵיאֲנָה בּוֹ, ונישאת לְאַחֵר וְגֵרְשָׁה, לְאַחֵר וּמֵיאֲנָה בּוֹ, כָּל שֶׁיָּצְאָה מִמֶּנּוּ בְּגֵט אֲסוּרָה לַחְזֹר לוֹ, בְּמֵאוּן מוּתֶּרֶת לַחְזֹר לוֹ', אַלְּמָא – ומכל שאסרה המשנה על המגרש להחזירה לעולם, ואפילו לאחר שנישאת לאחר ומיאנה בו, מוכח דלֹא אָתֵי מֵיאוּן דְּחַבְרֵיהּ וּמְבַטֵּל גִּיטָּא דִּידֵיהּ – שאין המיאון שמיאנה בשני מתיר אותה לראשון, שהוציאה בגט.
וּפָרִיק – ותירץ רַבִּי אֶלְעָזָר, תַּבְּרָא – יש 'לשבור' את המשנה ולחלקה, כלומר, מִי שֶּׁשָּׁנָה זוֹ – התנא ששנה את הרישא לֹא שָׁנָה זוֹ – לא שנה את הסיפא, ומחלוקת תנאים היא בדין זה.
תירוץ נוסף, וְעוּלָא אָמַר, האופן שבו נקטה המשנה שאין מיאון השני מתיר אותה לראשון שגירשה, היינו דוקא באופן שנקטה המשנה, כְּגוֹן שֶׁשִׁלְשָׁה בְּגִיטִין – שהתגרשה שלש פעמים בגט, דְּמִחְזְיָא כִּגְדוֹלָה – שבאופן זה נראית היכא כגדולה, וּמִשּׁוּם הָכִי לֹא אָתֵי מֵיאוּן דְּחַבְרֵיהּ וּמַבְטִיל גִּיטָּא דִּידֵיהּ – ומחמת כן אין המיאון של השני מתירה על הראשון, שגירשה, כיון שמשום מראית העין, שנראית היא כגדולה שהתגרשה, אסרו על המגרשה להחזירה, אך אם התגרשה רק פעם אחת או פעמיים, ואחר כך מיאנה, רשאי גם הראשון או השני, שגירשה, להחזירה. מבררת הגמרא, וּמַאן תָּנָא – מי הוא התנא הסובר כן, [אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בַּר אִידִי, רַב וְרַבִּי] יִשְׁמָעֵאל בְּרַבִּי יוֹסֵי הִיא, דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב, מַאי דִּכְתִיב – מה פירוש הפסוק באיכה (ה ד) 'מֵימֵינוּ בְּכֶסֶף שָׁתִינוּ', ופירוש זאת על מעשה שהיה, בִּשְׁעַת הַסַּכָּנָה – בשעת גזירת המלכות, שאסרו ללמוד תורה, נִתְבַּקְּשָׁה הֲלָכָה זוֹ – הוצרכו חכמים לדעת הלכה זו לגבי קטנה שהתקדשה בקידושין דרבנן, הֲרֵי שֶׁיָּצָאת אותה קטנה מֵבעלה הרִאשׁוֹן בְּגֵט, וּמִשֵׁנִי בְּמֵיאוּן, מַהוּ שֶׁתַּחְזֹר לָרִאשׁוֹן, וכיון שלא ידעו את ההלכה בזה שָׂכְרוּ אָדָם בְּאַרְבַּע מֵאוֹת זוּז, וּבָא וְשָׁאַל אֶת רַבִּי עֲקִיבָא בְּבֵית הָאֲסוּרִין, וְאָסַר עליה לחזור לראשון, וְשאלו אֶת רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָה בִּנְצִיבִין, וְאָסַר. ועל נידון זה אָמַר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּרַבִּי יוֹסֵי, לֹא לְזוֹ הֻצְרַכְנוּ – לשאלה זו לא הוצרכו חכמים לשלוח לרבי עקיבא ולרבי יהודה בן בתירה, כי ודאי שקטנה זו מותרת לחזור לבעלה הראשון, והטעם לכך, שהרי אפילו לְאִסּוּר כָּרֵת של אשת איש הִתַּרְתָּ את אותה קטנה על ידי מיאון, שהמיאון מחשיב אותה כפנויה ומתירה להנשא למי שתרצה, אם כן לְאִסּוּר לַאו של מחזיר גרושתו, לֹא כָּל שֶׁכֵּן – האם אין זה קל וחומר שנסמוך על המיאון להחשיבה כפנויה ולהתירה לראשון, הלא ודאי שמותרת היא לו, ומעולם לא הסתפקו חכמים בדבר זה. בְּרַם – אבל האמת היא שכָּךְ הָיְתָה אותה שְׁאֵלָה, הֲרֵי שֶׁהָיְתָה אותה קטנה אֵשֶׁת אֲחִי אִמּוֹ, שֶׁהִיא 'שְׁנִיָּה' לוֹ – אסורה עליו מדברי סופרים [שגזרו על אשת אחי אמו, אף שהיא מותרת לו מהתורה, משום אשת אחי אביו, האסורה עליו מן התורה], וּנְשָׂאָהּ אָחִיו מֵאָבִיו, וּמֵת, ונמצא שנפלה לפניו ליבום מן התורה, ואסורה היא עליו מדרבנן, וצרתה היא צרת שניה, מַהוּ שֶׁתְּמָאֵן עַכְשָׁיו – האם יש תועלת בכך שתמאן אותה קטנה כעת, לאחר מיתת בעלה, כדי לַעֲקוֹר בכך את הנִשּׂוּאִין הָרִאשׁוֹנִים, ונמצא שצרתה אינה צרת שניה, וְתִתְיַבֵּם צָרָתָהּ, ככל אשת אח שלא הניח בנים, והגם שבדרך כלל אין מיאון מועיל לאחר מיתה, הספק הוא שמא יֵשׁ מֵיאוּן לְאַחַר מִיתָה בִּמְקוֹם מִצְוָה – כדי שעל ידי כך יוכלו לקיים מצוות יבום, אוֹ לֹא – או שאין מיאון מועיל לאחר מיתה כלל, ואפילו לא במקום שיוכלו על ידי זה לקיים מצוות יבום. ובאותו מעשה שָׂכְרוּ אָדָם אֶחָד בְּאַרְבַּע מֵאוֹת זוּז, וּבָא וְשָׁאַל אֶת רַבִּי עֲקִיבָא בְּבֵית הָאֲסוּרִין, וְאָסַר. וְשאלו אֶת רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָה בִּנְצִיבִין, וְאָסַר.
מוסיף הרי"ף ומבאר, פֵּירוּשׁ, וְאַף עַל גַּב דְּקַיְּמָא לָן – הגם שאנו פוסקים להלכה דְּיֵשׁ מֵיאוּן לְאַחַר מִיתָה, זהו בסתם קטנה, אבל הָכָא – כאן, בִּשְׁנִיָּה, לֹא – אין מועיל מיאון לאחר מיתה, והטעם לכך, דְּהָא בִּתּוֹ – שהרי אם בתו הקטנה, האסורה עליו באיסור ערוה דאורייתא, נפלה לפניו ליבום מאחיו שנשאה בקטנותה בקידושין דרבנן, ויש לה צרה שאינה ערוה עליו, הדין הוא שאותה קטנה לֹא מְמָאֶנֶת לְאַחַר מִיתָה, וְעל ידי זה תִתְיַבֵּם צָרָתָהּ, והטעם שאין אומרים כן, מִשּׁוּם סברתו דְּרָמֵי בַּר יְחֶזְקֵאל, שכיון שבשעה שמת בעלה היתה הצרה נראית כצרת ערוה, אין הכל בקיאים לדעת שלאחר זמן מיאנה צרתה, וכשיראו שהיא מתייבמת יטעו לומר שצרת ערוה מתייבמת, והָכָא נַמִּי – וגם כאן, לגבי צרת שניה, אִי שַׁרְיֵיהּ לְהַאי – אם נתיר לאותה שְׁנִיָּה לְמָאֵן אַחַר מִיתָה, ותתייבם צרתה, יטעו בני אדם לחשוב שהתייבמה על אף שהיא צרת שניה, ואָתוּ לְמִשְׁרֵא – ויבואו להתיר אפילו צָרַת בִּתּוֹ שהיא ערוה.

"גָּדוֹל מִכּוּלָּם רַב יִצְחָק בְּרַבִּי יַעֲקֹב בֶּן אַלְפַאסִי... חִבֵּר הֲלָכוֹת כְּמוֹ תַּלְמוּד קָטָן, וּמִימוֹת רַב הַאי לֹא נִמְצָא כָּמוֹהוּ גָּדוֹל בְּחָכְמָה." (ספר יוחסין)

האם "זמני היום" באתר יועילו לך?