י וַיִּשְׁכַּ֥ב דָּוִ֖ד עִם־אֲבֹתָ֑יו וַיִּקָּבֵ֖ר בְּעִ֥יר דָּוִֽד׃ יא וְהַיָּמִ֗ים אֲשֶׁ֨ר מָלַ֤ךְ דָּוִד֙ עַל־יִשְׂרָאֵ֔ל אַרְבָּעִ֖ים שָׁנָ֑ה בְּחֶבְר֤וֹן מָלַךְ֙ שֶׁ֣בַע שָׁנִ֔ים וּבִירֽוּשָׁלִַ֣ם מָלַ֔ךְ שְׁלֹשִׁ֥ים וְשָׁלֹ֖שׁ שָׁנִֽים׃ יב וּשְׁלֹמֹ֕ה יָשַׁ֕ב עַל־כִּסֵּ֖א דָּוִ֣ד אָבִ֑יו וַתִּכֹּ֥ן מַלְכֻת֖וֹ מְאֹֽד׃ יג וַיָּבֹ֞א אֲדֹֽנִיָּ֣הוּ בֶן־חַגִּ֗ית אֶל־בַּת־שֶׁ֨בַע֙ אֵם־שְׁלֹמֹ֔ה וַתֹּ֖אמֶר הֲשָׁל֣וֹם בֹּאֶ֑ךָ וַיֹּ֖אמֶר שָׁלֽוֹם׃ יד וַיֹּ֕אמֶר דָּבָ֥ר לִ֖י אֵלָ֑יִךְ וַתֹּ֖אמֶר דַּבֵּֽר׃ טו וַיֹּ֗אמֶר אַ֤תְּ יָדַ֨עַתְּ֙ כִּי־לִי֙ הָֽיְתָ֣ה הַמְּלוּכָ֔ה וְעָלַ֞י שָׂ֧מוּ כָֽל־יִשְׂרָאֵ֛ל פְּנֵיהֶ֖ם לִמְלֹ֑ךְ וַתִּסֹּ֤ב הַמְּלוּכָה֙ וַתְּהִ֣י לְאָחִ֔י כִּ֥י מֵֽה֖' הָ֥יְתָה לּֽוֹ׃ טז וְעַתָּ֗ה שְׁאֵלָ֤ה אַחַת֙ אָֽנֹכִי֙ שֹׁאֵ֣ל מֵֽאִתָּ֔ךְ אַל־תָּשִׁ֖בִי אֶת־פָּנָ֑י וַתֹּ֥אמֶר אֵלָ֖יו דַּבֵּֽר׃ יז וַיֹּ֗אמֶר אִמְרִי־נָא֙ לִשְׁלֹמֹ֣ה הַמֶּ֔לֶךְ כִּ֥י לֹֽא־יָשִׁ֖יב אֶת־פָּנָ֑יִךְ וְיִתֶּן־לִ֛י אֶת־אֲבִישַׁ֥ג הַשּֽׁוּנַמִּ֖ית לְאִשָּֽׁה׃ יח וַתֹּ֥אמֶר בַּת־שֶׁ֖בַע ט֑וֹב אָֽנֹכִ֕י אֲדַבֵּ֥ר עָלֶ֖יךָ אֶל־הַמֶּֽלֶךְ׃
֍ ֍ ֍
(י) וַיִּשְׁכַּב דָּוִד עִם אֲבֹתָיו, וַיִּקָּבֵר בְּעִיר דָּוִד.
(יא) וְהַיָּמִים אֲשֶׁר מָלַךְ דָּוִד עַל יִשְׂרָאֵל, אַרְבָּעִים שָׁנָה. בְּחֶבְרוֹן מָלַךְ שֶׁבַע שָׁנִים, ואז עדיין לא היתה מלכותו מושלמת על כל ישראל, וּבִירוּשָׁלִַם מָלַךְ שְׁלֹשִׁים וְשָׁלֹשׁ שָׁנִים, מלכות שלמה על כל ישראל.
(יב) וּשְׁלֹמֹה יָשַׁב עַל כִּסֵּא דָּוִד אָבִיו, ובשונה מדוד שהיה שבע שנים במלכות חלקית, הרי שלמה מלך מיד על כל ישראל, וַתִּכֹּן מַלְכֻתוֹ מְאֹד.
(יג) כפי שסופר לעיל, נסיונו של אדוניהו בן חגית למלוך על ישראל בחיי דוד אביו היתה מחמת שחשק באבישג השונמית לאשה, וחשב שלאחר שימלוך יוכל לקחתה. עתה יסופר כיצד לאחר שמלך שלמה ניסה שוב אדוניהו להשיג את אבישג לעצמו. וַיָּבֹא אֲדֹנִיָּהוּ בֶן חַגִּית אֶל בַּת שֶׁבַע, אֵם שְׁלֹמֹה, וַתֹּאמֶר לו בת שבע, הֲשָׁלוֹם בֹּאֶךָ – האם באת לדברי שלום, או להתקוטט על דבר מה. וַיֹּאמֶר, שָׁלוֹם.
(יד) וַיֹּאמֶר אדוניהו לבת שבע, דָּבָר לִי אֵלָיִךְ. וַתֹּאמֶר, דַּבֵּר.
(טו) וַיֹּאמֶר, אַתְּ יָדַעַתְּ כִּי לִי הָיְתָה ראויה הַמְּלוּכָה, מצד שאני הייתי הגדול בבני המלך, לאחר שמתו הגדולים ממני, וגם מצד רצון העם, וְעָלַי שָׂמוּ כָל יִשְׂרָאֵל פְּנֵיהֶם לִמְלֹךְ, וַתִּסֹּב הַמְּלוּכָה וַתְּהִי לְאָחִי, ולכן ראוי לפייס אותי באיזה דבר קטן שיש בו מכבוד המלכות, כי הגם שאין הדיוט משתמש בכלי המלך, מכל מקום איני נחשב כהדיוט אלא קצת כמלך, ואין לך לחשוש שיהיה בכך פחיתות כבוד לשלמה, כִּי מֵה' הָיְתָה לּוֹ המלוכה, ורק מלך שהוכתר על ידי העם צריך לכל גינוני המלוכה כדי שתהיה מלכותו שלימה, אבל מי שהומלך על ידי ה' אינו צריך לכך, ולכן לא יהיה בכך זלזול בכבודו.
(טז) וְעַתָּה, שְׁאֵלָה אַחַת אָנֹכִי שֹׁאֵל מֵאִתָּךְ, אַל תָּשִׁבִי אֶת פָּנָי. וַתֹּאמֶר אֵלָיו, דַּבֵּר.
(יז) וַיֹּאמֶר, אִמְרִי נָא לִשְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ, כִּי לֹא יָשִׁיב אֶת פָּנָיִךְ, וְיִתֶּן לִי אֶת אֲבִישַׁג הַשּׁוּנַמִּית לְאִשָּׁה.
(יח) וַתֹּאמֶר בַּת שֶׁבַע, טוֹב הדבר, כיון שחשבה שעל ידי מילוי תאוותו ורצונו של אדוניהו ימנע מלחתור תחת מלכות שלמה, וייטב הדבר גם לשלמה עצמו, שלא יהיו עוררים על מלכותו, ולכן אמרה, אָנֹכִי אֲדַבֵּר עָלֶיךָ אֶל הַמֶּלֶךְ.
