כד וַיִּגַּשׁ֙ צִדְקִיָּ֣הוּ בֶֽן־כְּנַעֲנָ֔ה וַיַּכֶּ֥ה אֶת־מִיכָ֖יְהוּ עַל־הַלֶּ֑חִי וַיֹּ֕אמֶר אֵי־זֶ֨ה עָבַ֧ר רֽוּחַ־ה֛' מֵֽאִתִּ֖י לְדַבֵּ֥ר אוֹתָֽךְ׃ כה וַיֹּ֣אמֶר מִיכָ֔יְהוּ הִנְּךָ֥ רֹאֶ֖ה בַּיּ֣וֹם הַה֑וּא אֲשֶׁ֥ר תָּבֹ֛א חֶ֥דֶר בְּחֶ֖דֶר לְהֵֽחָבֵֽה׃ כו וַיֹּ֨אמֶר֙ מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֔ל קַ֚ח אֶת־מִיכָ֔יְהוּ וַֽהֲשִׁיבֵ֖הוּ אֶל־אָמֹ֣ן שַׂר־הָעִ֑יר וְאֶל־יוֹאָ֖שׁ בֶּן־הַמֶּֽלֶךְ׃ כז וְאָֽמַרְתָּ֗ כֹּ֚ה אָמַ֣ר הַמֶּ֔לֶךְ שִׂ֥ימוּ אֶת־זֶ֖ה בֵּ֣ית הַכֶּ֑לֶא וְהַֽאֲכִלֻ֨הוּ לֶ֤חֶם לַ֨חַץ֙ וּמַ֣יִם לַ֔חַץ עַ֖ד בֹּאִ֥י בְשָׁלֽוֹם׃ כח וַיֹּ֣אמֶר מִיכָ֔יְהוּ אִם־שׁ֤וֹב תָּשׁוּב֙ בְּשָׁל֔וֹם לֹֽא־דִבֶּ֥ר ה֖' בִּ֑י וַיֹּ֕אמֶר שִׁמְע֖וּ עַמִּ֥ים כֻּלָּֽם׃ כט וַיַּ֧עַל מֶֽלֶךְ־יִשְׂרָאֵ֛ל וִיהֽוֹשָׁפָ֥ט מֶֽלֶךְ־יְהוּדָ֖ה רָמֹ֥ת גִּלְעָֽד׃ ל וַיֹּאמֶר֩ מֶ֨לֶךְ יִשְׂרָאֵ֜ל אֶל־יְהֽוֹשָׁפָ֗ט הִתְחַפֵּשׂ֙ וָבֹ֣א בַמִּלְחָמָ֔ה וְאַתָּ֖ה לְבַ֣שׁ בְּגָדֶ֑יךָ וַיִּתְחַפֵּשׂ֙ מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֔ל וַיָּב֖וֹא בַּמִּלְחָמָֽה׃
֍ ֍ ֍
(כד) וַיִּגַּשׁ צִדְקִיָּהוּ בֶן כְּנַעֲנָה, אשר היה ראש לנביאי השקר, וַיַּכֶּה אֶת מִיכָיְהוּ עַל הַלֶּחִי, וַיֹּאמֶר, אֵי זֶה – באיזו דרך עָבַר רוּחַ ה' מֵאִתִּי, לְדַבֵּר אוֹתָךְ, ואיך תדע בנבואה את אשר לא אדע אני.
(כה) וַיֹּאמֶר מִיכָיְהוּ, הִנְּךָ רֹאֶה בַּיּוֹם הַהוּא – תראה את קיום נבואתי ביום המלחמה, אֲשֶׁר תָּבֹא חֶדֶר בְּחֶדֶר לְהֵחָבֵה – תתחבא בחדר לפנים מחדר, כיון שתתבייש בנבואת השקר שאמרת, ותפחד שיהרגוך כעונש על כך שבגללך עלה אחאב למלחמה ונהרג בה.
(כו) וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אל צדקיה בן כנענה נביא השקר, קַח אֶת מִיכָיְהוּ, וַהֲשִׁיבֵהוּ אֶל אָמֹן שַׂר הָעִיר וְאֶל יוֹאָשׁ בֶּן הַמֶּלֶךְ, שכבר היה מיכיהו כלוא בידם.
(כז) וְאָמַרְתָּ, כֹּה אָמַר הַמֶּלֶךְ, שִׂימוּ אֶת זֶה בֵּית הַכֶּלֶא, וְהַאֲכִלֻהוּ לֶחֶם לַחַץ וּמַיִם לַחַץ – בדוחק ובצמצום, עַד בֹּאִי בְשָׁלוֹם.
(כח) וַיֹּאמֶר מִיכָיְהוּ, אִם שׁוֹב תָּשׁוּב בְּשָׁלוֹם, לֹא דִבֶּר ה' בִּי, וַיֹּאמֶר מיכיהו, שִׁמְעוּ את הדבר עַמִּים כֻּלָּם – כל שבטי ישראל, כי כל שבט מכונה 'עם', לפרסם את נבואתו בכל העם.
(כט) וַיַּעַל מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וִיהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ יְהוּדָה למלחמה ברָמֹת גִּלְעָד.
(ל) וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֶל יְהוֹשָׁפָט, הִתְחַפֵּשׂ וָבֹא בַמִּלְחָמָה – אתחפש בבואי למלחמה ואלבש בגדי הדיוט, כדי שלא יכירוני האויבים, וְאַתָּה לְבַשׁ בְּגָדֶיךָ – בגדי מלכותך, כי בך לא ירצו להלחם במיוחד, וַיִּתְחַפֵּשׂ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וַיָּבוֹא בַּמִּלְחָמָה, ועשה כן כיון שחשש שיש לאויבים מרגלים ששמעו את דבר הנבואה וירצו להורגו [כפי שהיה באמת], ועוד, שחשש לנבואתו של מיכיהו, וחשב שכיון שהנבואה היתה שיהרג בתור מלך ואדון לישראל, הרי אם ילבש בגדי הדיוט תתבטל הנבואה, ולא ימות.
