טז אֵֽין־הַ֭מֶּלֶךְ נוֹשָׁ֣ע בְּרָב־חָ֑יִל גִּ֝בּ֗וֹר לֹֽא־יִנָּצֵ֥ל בְּרָב־כֹּֽחַ׃ יז שֶׁ֣קֶר הַ֭סּוּס לִתְשׁוּעָ֑ה וּבְרֹ֥ב חֵ֝יל֗וֹ לֹ֣א יְמַלֵּֽט׃ יח הִנֵּ֤ה עֵ֣ין יְ֭הוָה אֶל־יְרֵאָ֑יו לַֽמְיַחֲלִ֥ים לְחַסְדּֽוֹ׃ יט לְהַצִּ֣יל מִמָּ֣וֶת נַפְשָׁ֑ם וּ֝לְחַיּוֹתָ֗ם בָּֽרָעָֽב׃
֍ ֍ ֍
(טז) ועל ידי השגחה פרטית זו נמשכת השמירה המיוחדת והמופלאת על יראי ה', עד שאין שום אדם בעולם שיכול לעשות להם רעה נגד השגחה זו, כי אֵין הַמֶּלֶךְ נוֹשָׁע בְּרָב חָיִל – המלך לא יוכל לנצחם ולהתגבר עליהם על ידי ריבוי החיל בכמות, וכן הגִּבּוֹר לֹא יִנָּצֵל בְּרָב כֹּחַ – לא יוכל להתגבר עליהם מצד ריבוי איכות כוחו.
(יז) וכן האמצעים הטבעיים שיכינו לכך לא יועילו להם נגד רצון ה' והשגחתו, כי שֶׁקֶר הַסּוּס לִתְשׁוּעָה, וּבְרֹב חֵילוֹ לֹא יְמַלֵּט – לא רק שלא יוכל לנצח במלחמה, אלא לא יוכל הסוס ברוב כוחו אפילו למלט את בעליו מהמלחמה.
(יח) ומחמת השגחת ה' הפרטית לא יועילו אמצעים טבעיים אלו, והשגחת ה' היא מחמת שני דברים, האחד, כי הִנֵּה עֵין יְיָ אֶל יְרֵאָיו, להשגיח עליהם ולשומרם, והשני, כי עין ה' היא לַמְיַחֲלִים לְחַסְדּוֹ, וה' מושיע את כל הבוטחים בו.
(יט) לְהַצִּיל מִמָּוֶת נַפְשָׁם, שלא יפלו ביד אויביהם, וּלְחַיּוֹתָם בָּרָעָב, וכפי שהיה באותן שנים של רעב שהיו בזמן דוד המלך, שבאותו זמן גם באו עליהם אויבים, וה' הצילם משתי הצרות הללו, וכפי שהוזכר במזמור הקודם.
