שיעור 142, מסכת יבמות, פרק חמשה עשר

משנה
הָאִשָּׁה שֶׁהָלְכָה הִיא וּבַעֲלָהּ לִמְדִינַת הַיָּם, וּבָאָה לבדה וְאָמְרָה מֵת בַּעֲלִי, הרי זו תִּנָּשֵׂא, וְתִטּוֹל כְּתֻבָּה מנכסי בעלה, וְצָרָתָהּ אֲסוּרָה להנשא, וכפי שהתבאר לעיל שאין עדות האשה מתירה את צרתה, כיון שהיא שונאת אותה וחשודה לקלקלה.
הָיְתָה צרתה בַּת יִשְׂרָאֵל הנשואה לְכֹהֵן, הרי זו תֹּאכַל בִּתְרוּמָה בחזקת שבעלה קיים, ואינה צריכה לחשוש שמת, שכיון שאין צרתה נאמנת להתירה להנשא, אינה נאמנת לאוסרה בתרומה, דִּבְרֵי רַבִּי טַרְפוֹן. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, לֹא זוֹ הַדֶּרֶךְ מוֹצִיאֲתָהּ מִידֵי עֲבֵירָה, עַד שֶׁתְּהֵא אֲסוּרָה לִינָּשֵׂא מחשש שצרתה משקרת, וַאֲסוּרָה גם לֶאֱכוֹל בִּתְרוּמָה, מחשש שצרתה אומרת אמת, וכיון שמת בעלה ואין לו בנים ממנה, אסורה לאכול בתרומה.
אָמְרָה האשה הבאה ממדינת הים מֵת בַּעֲלִי וְאַחַר כָּךְ מֵת חָמִי, הרי זו תִּנָּשֵׂא וְתִטּוֹל כְּתֻבָּה, וַחֲמוֹתָהּ אֲסוּרָה, ואף על פי שלפי עדות עצמה שמת בעלה הרי כבר אין היא כלתה כלל, הרי אנו חושדים בה שהיא משקרת בשני הדברים, ובאמת בעלה קיים וחמיה קיים, וחשודה היא לשקר כדי לקלקל את חמותה. הָיְתָה חמותה בַּת יִשְׂרָאֵל הנשואה לְכֹהֵן, הרי זו תֹּאכַל בִּתְרוּמָה, כיון שאין חוששים כלל לדברי כלתה, דִּבְרֵי רַבִּי טַרְפוֹן. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר כוּ' אין זו דרך מוציאתה מידי עבירה, עד שתהא אסורה לינשא ואסורה לאכול בתרומה.

גמרא
פוסקת הגמרא את ההלכה במחלוקת שבמשנתנו: אָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר שְׁמוּאֵל, הֲלָכָה כְּרַבִּי טַרְפוֹן, שאין הצרה או הכלה נאמנות כלל, ואפילו לא להחמיר.

משנה
אגב מחלוקת רבי טרפון ורבי עקיבא שהובאה במשנה לעיל, מביאה משנתנו מחלוקות נוספות ביניהם בענינים דומים: אדם שקִדֵּשׁ אַחַת מֵחָמֵשׁ נָשִׁים, וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ אֵי זוֹ מֵהֶן קִדֵּשׁ, וְכָל אַחַת וְאַחַת אוֹמֶרֶת אוֹתִי קִדֵּשׁ, וכל אחת תובעת ממנו דמי כתובתה, הרי זה נוֹתֵן גֵּט לְכָל אַחַת וְאַחַת, וּמַנִּיחַ כְּתֻבָּה בֵּינֵיהֶן, וּמִסְתַּלֵּק, דִּבְרֵי רַבִּי טַרְפוֹן. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, לֹא זוֹ הַדֶּרֶךְ מוֹצִיאֲתוֹ מִידֵי עֲבֵירָה, עַד שֶׁיִּתֵּן גֵּט וּכְתֻבָּה לְכָל אַחַת וְאַחַת.
אדם שגָּזַל אֶחָד מֵחֲמִשָּׁה, וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ אֵי זֶה מֵהֶן גָּזַל, וְכָל אֶחָד וְאֶחָד מאותם חמשה אוֹמֵר אוֹתִי גָּזַל, הרי זה מַנִּיחַ את הגְּזֵלָה בֵּינֵיהֶן, וּמִסְתַּלֵּק, דִּבְרֵי רַבִּי טַרְפוֹן. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, לֹא זוֹ הַדֶּרֶךְ מוֹצִיאֲתוֹ מִידֵי עֲבֵירָה, עַד שֶׁיְּשַׁלֵּם גְּזֵלָה לְכָל אֶחָד וְאֶחָד.

גמרא
שנינו במשנה, 'קידש אחת מחמש נשים ואין יודע איזו קידש, וכל אחת אומרת אותי קידש' וכו'. אוֹקִימְנָא לְמַתְנִיתִין – העמידה הגמרא את משנתנו כְּשיטת רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר, וּמַאי 'קִדֵּשׁ' דְּקָתָּנֵי בְּמַתְנִיתִין – ומה כוונת משנתנו בלשון 'קידש', שקִדֵּשׁ בְּבִיאָה, דְּתַנְיָא – שהרי כך שנינו בברייתא, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר, לֹא נֶחְלְקוּ רַבִּי טַרְפוֹן וְרַבִּי עֲקִיבָא עַל מי שֶׁקִּדֵּשׁ אַחַת מֵחָמֵשׁ נָשִׁים, וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ אֵי זוֹ מֵהֶן קִדֵּשׁ, שֶׁמַּנִּיחַ כְּתֻבָּה בֵּינֵיהֶן וּמִסְתַּלֵּק, וְעַל מַה נֶּחְלְקוּ, עַל שֶׁבָּעַל אחת מהן, שֶׁרַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר, גם באופן זה מַנִּיחַ כְּתֻבָּה בֵּינֵיהֶן וּמִסְתַּלֵּק, וְאילו רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, יְשַׁלֶּם כְּתֻבָּה לְכָל אַחַת וְאַחַת, ולהלן יבואר טעם החילוק בין במקדש בביאה למקדש בשאר דרכים.
מוסיף רבי שמעון בן אלעזר ומבאר, וְלֹא נֶחְלְקוּ רַבִּי טַרְפוֹן וְרַבִּי עֲקִיבָא עַל אדם שֶׁלָּקַח [-שקנה] מִקָּח מֵחֲמִשָּׁה בְּנֵי אָדָם וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ מֵאֵי זֶה מֵהֶן לָקַח, וכל אחד מהם אומר שקנה ממנו, שֶׁכיון שלא עבר איסור, לדברי הכל נּוֹתֵן דְּמֵי מִקָּח בֵּינֵיהֶן וּמִסְתַּלֵּק. וְעַל מַה נֶּחְלְקוּ, עַל שֶׁגָּזַל מאחד מחמשה ואינו יודע ממי גזל, שֶׁרַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר, מַנִּיחַ גְּזֵלָה בֵּינֵיהֶן וּמִסְתַּלֵּק, וְרַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר לא זו הדרך מוציאתו מידי עבירה, עַד שֶׁיְּשַׁלֵּם גְּזֵלָה לְכָל אֶחָד וְאֶחָד.
מבאר הרי"ף את טעמי מחלוקתם של רבי טרפון ורבי עקיבא, רַבִּי עֲקִיבָא סָבַר, שהמקדש בביאה, אַף עַל גַּב דְּאִסּוּרָא דְּרַבָּנָן עֲבַד דְּקַדֵּישׁ בְּבִיאָה – על אף שעבר רק על איסור דרבנן בכך שקידש בביאה, שהרי מהתורה הדבר מותר, ורק חכמים אסרו זאת, קַנְסוּהָּ רַבָּנָן – קנסו אותו חכמים וְאמרו שמְשַׁלֵּם כְּתֻבָּה לְכָל אַחַת וְאַחַת, וְכָל שֶׁכֵּן לגבי גֶּזֶל, שגזל מאחד מחמשה ואינו יודע ממי גזל, דְּאִסּוּרָא דְּאוֹרַיְיתָא עֲבַד – שעבר על איסור תורה, שבודאי קנסוהו חכמים ואמרו שישלם לכל אחד מהחמשה. וְרַבִּי טַרְפוֹן סָבַר, אֲפִילּוּ לגבי גֶּזֶל, דְּאִסּוּרָא דְּאוֹרָיְיתָא עֲבַד – שעבר בכך על איסור תורה, לֹא קַנְסוּהָּ רַבָּנָן – לא קנסוהו חכמים יותר מכדי חיובו, אֶלָּא אמרו שמַנִּיחַ גְּזֵלָה בֵּינֵיהֶן וּמִסְתַּלֵּק, וְכָל שֶׁכֵּן לגבי מי שקִדֵּשׁ בְּבִיאָה, שזהו רק איסור דרבנן, דְּלֹא קַנְסוּהָּ רַבָּנָן.
פוסק הרי"ף את ההלכה: וְקַיְּימָא לָן כְּרַבִּי עֲקִיבָא מֵחֲבֵירוֹ – במקום שנחלק על תנא יחיד שאינו רבו, וְרַבִּי טַרְפוֹן חֲבֵירוֹ של רבי עקיבא הוּא, כִּדְגַרְסִינָן בְּפֶרֶק הַכּוֹתֵב לְאִשְׁתּוֹ (כתובות פד:) דְּכֻלֵּי עָלְמָא – שלדברי הכל רַבִּי טַרְפוֹן חֲבֵירוֹ שֶׁל רַבִּי עֲקִיבָא הוּא.