ל וַיָּבֹ֨א בְנָיָ֜הוּ אֶל־אֹ֣הֶל ה֗' וַיֹּ֨אמֶר אֵלָ֜יו כֹּֽה־אָמַ֤ר הַמֶּ֨לֶךְ֙ צֵ֔א וַיֹּ֥אמֶר ׀ לֹ֖א כִּ֣י פֹ֣ה אָמ֑וּת וַיָּ֨שֶׁב בְּנָיָ֤הוּ אֶת־הַמֶּ֨לֶךְ֙ דָּבָ֣ר לֵאמֹ֔ר כֹּֽה־דִבֶּ֥ר יוֹאָ֖ב וְכֹ֥ה עָנָֽנִי׃ לא וַיֹּ֧אמֶר ל֣וֹ הַמֶּ֗לֶךְ עֲשֵׂה֙ כַּֽאֲשֶׁ֣ר דִּבֶּ֔ר וּפְגַע־בּ֖וֹ וּקְבַרְתּ֑וֹ וַֽהֲסִירֹ֣תָ ׀ דְּמֵ֣י חִנָּ֗ם אֲשֶׁר֙ שָׁפַ֣ךְ יוֹאָ֔ב מֵֽעָלַ֕י וּמֵעַ֖ל בֵּ֥ית אָבִֽי׃ לב וְהֵשִׁיב֩ ה֨' אֶת־דָּמ֜וֹ עַל־רֹאשׁ֗וֹ אֲשֶׁ֣ר פָּגַ֣ע בִּשְׁנֵֽי־אֲ֠נָשִׁים צַדִּקִ֨ים וְטֹבִ֤ים מִמֶּ֨נּוּ֙ וַיַּֽהַרְגֵ֣ם בַּחֶ֔רֶב וְאָבִ֥י דָוִ֖ד לֹ֣א יָדָ֑ע אֶת־אַבְנֵ֤ר בֶּן־נֵר֙ שַׂר־צְבָ֣א יִשְׂרָאֵ֔ל וְאֶת־עֲמָשָׂ֥א בֶן־יֶ֖תֶר שַׂר־צְבָ֥א יְהוּדָֽה׃ לג וְשָׁ֤בוּ דְמֵיהֶם֙ בְּרֹ֣אשׁ יוֹאָ֔ב וּבְרֹ֥אשׁ זַרְע֖וֹ לְעֹלָ֑ם וּלְדָוִ֡ד וּ֠לְזַרְעוֹ וּלְבֵית֨וֹ וּלְכִסְא֜וֹ יִֽהְיֶ֥ה שָׁל֛וֹם עַד־עוֹלָ֖ם מֵעִ֥ם הֽ'׃ לד וַיַּ֗עַל בְּנָיָ֨הוּ֙ בֶּן־יְה֣וֹיָדָ֔ע וַיִּפְגַּע־בּ֖וֹ וַיְמִתֵ֑הוּ וַיִּקָּבֵ֥ר בְּבֵית֖וֹ בַּמִּדְבָּֽר׃ לה וַיִּתֵּ֨ן הַמֶּ֜לֶךְ אֶת־בְּנָיָ֧הוּ בֶן־יְהֽוֹיָדָ֛ע תַּחְתָּ֖יו עַל־הַצָּבָ֑א וְאֶת־צָד֤וֹק הַכֹּהֵן֙ נָתַ֣ן הַמֶּ֔לֶךְ תַּ֖חַת אֶבְיָתָֽר׃
֍ ֍ ֍
(ל) וַיָּבֹא בְנָיָהוּ אֶל אֹהֶל ה', וַיֹּאמֶר אֵלָיו, כֹּה אָמַר הַמֶּלֶךְ, צֵא. וַיֹּאמֶר יואב, לֹא, כִּי פֹה אָמוּת, על ידי שידונו אותי הסנהדרין, ולא רצה שיהרגוהו כמורד במלכות, כיון שהנהרג כעונש על מרידתו במלכות, כל נכסיו ניתנים למלך, ואינו נקבר בקברי אבותיו, ולכן רצה לההרג על ידי שיחייבוהו הסנהדרין מיתה על כך שהרג את אבנר ועמשא, ויוריש את נכסיו לבניו, ויקבר בקברי אבותיו. וַיָּשֶׁב בְּנָיָהוּ אֶת הַמֶּלֶךְ דָּבָר לֵאמֹר, כֹּה דִבֶּר יוֹאָב, וְכֹה עָנָנִי.
(לא) וַיֹּאמֶר לוֹ הַמֶּלֶךְ, עֲשֵׂה כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר, שלא תהרגנו כמורד במלכות, וּפְגַע בּוֹ כעונש על כך שהרג את אבנר בן נר ועמשא בן יתר, וּקְבַרְתּוֹ בקברי אבותיו, וַהֲסִירֹתָ על ידי זה דְּמֵי חִנָּם אֲשֶׁר שָׁפַךְ יוֹאָב, מֵעָלַי וּמֵעַל בֵּית אָבִי, שכאשר יראו העם ששלמה מעניש את יואב על הריגת אבנר ועמשא, יידעו שלא היתה הריגתם בידיעת דוד, אלא נגד רצונו.
(לב) וְהֵשִׁיב ה' אֶת דָּמוֹ עַל רֹאשׁוֹ, אֲשֶׁר פָּגַע בִּשְׁנֵי אֲנָשִׁים צַדִּקִים וְטֹבִים מִמֶּנּוּ, וַיַּהַרְגֵם בַּחֶרֶב, כדרך שהורגים את המורדים במלכות, וכאילו נעשה הדבר בשליחות דוד, וְאָבִי דָוִד לֹא יָדָע, אֶת אַבְנֵר בֶּן נֵר שַׂר צְבָא יִשְׂרָאֵל, וְאֶת עֲמָשָׂא בֶן יֶתֶר שַׂר צְבָא יְהוּדָה.
(לג) וְשָׁבוּ דְמֵיהֶם בְּרֹאשׁ יוֹאָב וּבְרֹאשׁ זַרְעוֹ לְעֹלָם, כי מלבד עונש המיתה עצמו ראוי הוא לקללה על הנהגתו, וּלְדָוִד, וּלְזַרְעוֹ, וּלְבֵיתוֹ – לבית מלכותו, וּלְכִסְאוֹ, יִהְיֶה שָׁלוֹם עַד עוֹלָם מֵעִם ה'.
(לד) וַיַּעַל בְּנָיָהוּ בֶּן יְהוֹיָדָע, וַיִּפְגַּע בּוֹ, וַיְמִתֵהוּ, וַיִּקָּבֵר בְּבֵיתוֹ בַּמִּדְבָּר, שהיה ליואב בית מיוחד במדבר לצדקה וחסד, להאכיל את העוברים ושבים, וקברוהו שם לזכרון מעשיו הטובים.
(לה) וַיִּתֵּן הַמֶּלֶךְ אֶת בְּנָיָהוּ בֶן יְהוֹיָדָע תַּחְתָּיו [-תחת יואב] עַל הַצָּבָא, וְאֶת צָדוֹק הַכֹּהֵן נָתַן הַמֶּלֶךְ לכהן גדול תַּחַת אֶבְיָתָר.
