יום שבת
כ"ח תמוז התשפ"ד
יום שבת
כ"ח תמוז התשפ"ד

חג שמח !

חיפוש בארכיון

שיעור 16, ספר מלכים א, פרק ב, לו-מ

לו וַיִּשְׁלַ֤ח הַמֶּ֨לֶךְ֙ וַיִּקְרָ֣א לְשִׁמְעִ֔י וַיֹּ֣אמֶר ל֗וֹ בְּֽנֵה־לְךָ֥ בַ֨יִת֙ בִּיר֣וּשָׁלִַ֔ם וְיָֽשַׁבְתָּ֖ שָׁ֑ם וְלֹֽא־תֵצֵ֥א מִשָּׁ֖ם אָ֥נֶה וָאָֽנָה׃ לז וְהָיָ֣ה ׀ בְּי֣וֹם צֵֽאתְךָ֗ וְעָֽבַרְתָּ֙ אֶת־נַ֣חַל קִדְר֔וֹן יָדֹ֥עַ תֵּדַ֖ע כִּ֣י מ֣וֹת תָּמ֑וּת דָּֽמְךָ֖ יִֽהְיֶ֥ה בְרֹאשֶֽׁךָ׃ לח וַיֹּ֨אמֶר שִׁמְעִ֤י לַמֶּ֨לֶךְ֙ ט֣וֹב הַדָּבָ֔ר כַּֽאֲשֶׁ֤ר דִּבֶּר֙ אֲדֹנִ֣י הַמֶּ֔לֶךְ כֵּ֖ן יַֽעֲשֶׂ֣ה עַבְדֶּ֑ךָ וַיֵּ֧שֶׁב שִׁמְעִ֛י בִּירֽוּשָׁלִַ֖ם יָמִ֥ים רַבִּֽים׃ לט וַיְהִ֗י מִקֵּץ֙ שָׁלֹ֣שׁ שָׁנִ֔ים וַיִּבְרְח֤וּ שְׁנֵֽי־עֲבָדִים֙ לְשִׁמְעִ֔י אֶל־אָכִ֥ישׁ בֶּֽן־מַעֲכָ֖ה מֶ֣לֶךְ גַּ֑ת וַיַּגִּ֤ידוּ לְשִׁמְעִי֙ לֵאמֹ֔ר הִנֵּ֥ה עֲבָדֶ֖יךָ בְּגַֽת׃ מ וַיָּ֣קָם שִׁמְעִ֗י וַֽיַּחֲבֹשׁ֙ אֶת־חֲמֹר֔וֹ וַיֵּ֤לֶךְ גַּ֨תָה֙ אֶל־אָכִ֔ישׁ לְבַקֵּ֖שׁ אֶת־עֲבָדָ֑יו וַיֵּ֣לֶךְ שִׁמְעִ֔י וַיָּבֵ֥א אֶת־עֲבָדָ֖יו מִגַּֽת׃

 

֍            ֍            ֍

 

עתה פנה שלמה המלך להעניש את שמעי, ועשה זאת על ידי שנתן לו הוראות המתפרשות לכמה פנים, ולאחר זמן נכשל בכך שמעי:

(לו) וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ וַיִּקְרָא לְשִׁמְעִי, וַיֹּאמֶר לוֹ, בְּנֵה לְךָ בַיִת בִּירוּשָׁלִַם, וְיָשַׁבְתָּ שָׁם, ומלשון זו משמע שעיקר ההקפדה היא על כך שתהיה דירתו בירושלים, ויכול הוא לצאת ולחזור לביתו כדרך בני אדם, וְלֹא תֵצֵא מִשָּׁם אָנֶה וָאָנָה, וגם מלשון זו ניתן להבין שרק אם יצא משם ויעקור דירתו לגמרי לגור במקום אחר, יעבור על דברי שלמה.

(לז) אך הוסיף שלמה ואמר לו, וְהָיָה בְּיוֹם צֵאתְךָ וְעָבַרְתָּ אֶת נַחַל קִדְרוֹן, יָדֹעַ תֵּדַע כִּי מוֹת תָּמוּת, דָּמְךָ יִהְיֶה בְרֹאשֶׁךָ, ומלשון זו נשמע שאפילו אם יצא יציאה קלה, כדרך בני אדם, יומת באותו היום. וכמו כן משמע מלשון זו שרק אם יצא דרך נחל קידרון, שזו הדרך המובילה לגבול שבט בנימין, יומת, אבל אם יצא מירושלים ממקום אחר, לא יומת. ומאידך, מתחילת לשונו שאמר לו 'ולא תצא משם אנה ואנה', משמע שאסור לו לצאת לשום צד. ובאמת הדבר תלוי בכוונת שלמה, כי אם כוונתו שיהא כאסיר בבית הסוהר, אזי אסור לו לצאת כלל מירושלים, ואפילו שלא דרך נחל קידרון. אך אם כוונתו שלא ילך לבני שבטו, שבט בנימין, להמרידם נגד מלכות שלמה, הרי אין הטעם שייך אלא אם יצא דרך נחל קידרון אל נחלת בנימין.

(לח) וַיֹּאמֶר שִׁמְעִי לַמֶּלֶךְ, טוֹב הַדָּבָר, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ כֵּן יַעֲשֶׂה עַבְדֶּךָ. וַיֵּשֶׁב שִׁמְעִי בִּירוּשָׁלִַם יָמִים רַבִּים.

(לט) וַיְהִי מִקֵּץ שָׁלֹשׁ שָׁנִים, וַיִּבְרְחוּ שְׁנֵי עֲבָדִים לְשִׁמְעִי אֶל אָכִישׁ בֶּן מַעֲכָה מֶלֶךְ גַּת, וַיַּגִּידוּ לְשִׁמְעִי לֵאמֹר, הִנֵּה עֲבָדֶיךָ נמצאים בְּגַת.

(מ) ושמעי סמך על הבנתו בדברי שלמה, שאזהרתו היא רק שלא לעבור את נחל קידרון להמריד את בני שבטו, וַיָּקָם שִׁמְעִי, וַיַּחֲבֹשׁ אֶת חֲמֹרוֹ, וַיֵּלֶךְ גַּתָה, כיון שחשב שאינו מוזהר אלא שלא לצאת דרך נחל קידרון, והוא יצא לכיוון גת, וגם היה זה אֶל אָכִישׁ, ולא לבני שבטו ששייך בהם חשש מרידה, וגם עשה כן מחמת צורך גדול, לְבַקֵּשׁ אֶת עֲבָדָיו, ונראה בבירור שלא עשה כן כדי לקשור קשר נגד המלכות, וַיֵּלֶךְ שִׁמְעִי וַיָּבֵא אֶת עֲבָדָיו מִגַּת, ועשה זאת במהירות, שהלך ושב מיד, וחשב שציוויו של שלמה היה רק שביתו יהיה בירושלים, אך רשאי הוא לצאת ולחזור מיד לביתו.

 

"וְדִבַּרְתִּי עַל הַנְּבִיאִים, וְאָנֹכִי חָזוֹן הִרְבֵּיתִי, וּבְיַד הַנְּבִיאִים אֲדַמֶּה" (הושע יב יא)