שיעור 17. ספר יהושע, פרק ז, א-ה

א וַיִּמְעֲל֧וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֛ל מַ֖עַל בַּחֵ֑רֶם וַיִּקַּ֡ח עָכָ֣ן בֶּן־כַּרְמִי֩ בֶן־זַבְדִּ֨י בֶן־זֶ֜רַח לְמַטֵּ֤ה יְהוּדָה֙ מִן־הַחֵ֔רֶם וַיִּֽחַר־אַ֥ף ה֖' בִּבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ ב וַיִּשְׁלַח֩ יְהוֹשֻׁ֨עַ אֲנָשִׁ֜ים מִֽירִיח֗וֹ הָעַ֞י אֲשֶׁ֨ר עִם־בֵּ֥ית אָ֨וֶן֙ מִקֶּ֣דֶם לְבֵֽית־אֵ֔ל וַיֹּ֤אמֶר אֲלֵיהֶם֙ לֵאמֹ֔ר עֲל֖וּ וְרַגְּל֣וּ אֶת־הָאָ֑רֶץ וַֽיַּעֲלוּ֙ הָֽאֲנָשִׁ֔ים וַֽיְרַגְּל֖וּ אֶת־הָעָֽי׃ ג וַיָּשֻׁ֣בוּ אֶל־יְהוֹשֻׁ֗עַ וַיֹּֽאמְר֣וּ אֵלָיו֮ אַל־יַ֣עַל כָּל־הָעָם֒ כְּאַלְפַּ֣יִם אִ֗ישׁ א֚וֹ כִּשְׁלֹ֣שֶׁת אֲלָפִ֣ים אִ֔ישׁ יַֽעֲל֖וּ וְיַכּ֣וּ אֶת־הָעָ֑י אַל־תְּיַגַּע־שָׁ֨מָּה֙ אֶת־כָּל־הָעָ֔ם כִּ֥י מְעַ֖ט הֵֽמָּה׃ ד וַיַּֽעֲל֤וּ מִן־הָעָם֙ שָׁ֔מָּה כִּשְׁלֹ֥שֶׁת אֲלָפִ֖ים אִ֑ישׁ וַיָּנֻ֕סוּ לִפְנֵ֖י אַנְשֵׁ֥י הָעָֽי׃ ה וַיַּכּ֨וּ מֵהֶ֜ם אַנְשֵׁ֣י הָעַ֗י כִּשְׁלֹשִׁ֤ים וְשִׁשָּׁה֙ אִ֔ישׁ וַֽיִּרְדְּפ֞וּם לִפְנֵ֤י הַשַּׁ֨עַר֙ עַד־הַשְּׁבָרִ֔ים וַיַּכּ֖וּם בַּמּוֹרָ֑ד וַיִּמַּ֥ס לְבַב־הָעָ֖ם וַיְהִ֥י לְמָֽיִם׃

– – – – –

(א) וַיִּמְעֲלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מַעַל בַּחֵרֶם, כי אף שהיה זה רק אדם אחד שמעל בחרם, כל ישראל הם כגוף אחד, וכמו שעל ידי חולי הנעשה באבר אחד נחלש כל הגוף, כך על ידי שאדם אחד מעל בחרם נחשב כאילו מעלו בו כל ישראל, וַיִּקַּח עָכָן בֶּן כַּרְמִי בֶן זַבְדִּי בֶן זֶרַח לְמַטֵּה יְהוּדָה מִן הַחֵרֶם, וַיִּחַר אַף ה' בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל, אך לא הענישם ה' בעונש מיוחד הבא בהשגחה פרטית, אלא סילק את השגחתו מהם.

(ב) ומיד כשנעזבו ליד המקרה אירע להם כשלון, וַיִּשְׁלַח יְהוֹשֻׁעַ אֲנָשִׁים מִירִיחוֹ אל הָעַי, אֲשֶׁר עִם בֵּית אָוֶן, מִקֶּדֶם לְבֵית אֵל, והיה להם להבין שאף על פי שהעי עצמה היא עיר קטנה, הרי סמוכים אליה בית און ובית אל שהם ערים גדולות, ומסתבר שיבואו לעזרת יושבי העי, וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם יהושע לֵאמֹר, עֲלוּ וְרַגְּלוּ אֶת הָאָרֶץ – את כל המדינה, והיה להם לרגל את כל האזור, וכך היו יודעים שיש ערים גדולות סמוכות לעי, אך הם לא עשו כן, וַיַּעֲלוּ הָאֲנָשִׁים מדעת עצמם וַיְרַגְּלוּ רק אֶת הָעָי, ומתוך כך חשבו שזו עיר קטנה.

(ג) וַיָּשֻׁבוּ המרגלים אֶל יְהוֹשֻׁעַ, וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו, אַל יַעַל כָּל הָעָם – אין צורך שיעלו כל העם להלחם בעיר קטנה כזו, אלא רק כְּאַלְפַּיִם אִישׁ אוֹ כִּשְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים אִישׁ יַעֲלוּ וְיַכּוּ אֶת הָעָי, ואז הוסיפו ואמרו עצה מדעת עצמם, אַל תְּיַגַּע שָׁמָּה אֶת כָּל הָעָם, כִּי מְעַט הֵמָּה.

(ד) וַיַּעֲלוּ מִן הָעָם שָׁמָּה כִּשְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים אִישׁ, ואפילו לא הספיקו להלחם ביושבי העי, אלא מיד וַיָּנֻסוּ לִפְנֵי אַנְשֵׁי הָעָי.

(ה) וַיַּכּוּ מֵהֶם אַנְשֵׁי הָעַי כִּשְׁלֹשִׁים וְשִׁשָּׁה אִישׁ, וגם העיזו יותר וַיִּרְדְּפוּם לִפְנֵי הַשַּׁעַר עַד הַשְּׁבָרִים, וַיַּכּוּם בַּמּוֹרָד, וַיִּמַּס לְבַב הָעָם וַיְהִי לְמָיִם.