יום חמישי
כ"ג אב התשפ"ו

חיפוש בארכיון

שיעור 18. ספר יהושע, פרק ז, ו-יב

ו וַיִּקְרַ֨ע יְהוֹשֻׁ֜עַ שִׂמְלֹתָ֗יו וַיִּפֹּל֩ עַל־פָּנָ֨יו אַ֜רְצָה לִפְנֵ֨י אֲר֤וֹן ה֙' עַד־הָעֶ֔רֶב ה֖וּא וְזִקְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַיַּֽעֲל֥וּ עָפָ֖ר עַל־רֹאשָֽׁם׃ ז וַיֹּ֨אמֶר יְהוֹשֻׁ֜עַ אֲהָ֣הּ ׀ אֲדֹנָ֣י אֱלֹהִי֗ם לָ֠מָה הֵֽעֲבַ֨רְתָּ הַֽעֲבִ֜יר אֶת־הָעָ֤ם הַזֶּה֙ אֶת־הַיַּרְדֵּ֔ן לָתֵ֥ת אֹתָ֛נוּ בְּיַ֥ד הָֽאֱמֹרִ֖י לְהַֽאֲבִידֵ֑נוּ וְלוּ֙ הוֹאַ֣לְנוּ וַנֵּ֔שֶׁב בְּעֵ֖בֶר הַיַּרְדֵּֽן׃ ח בִּ֖י אֲדֹנָ֑י מָ֣ה אֹמַ֔ר אַֽ֠חֲרֵי אֲשֶׁ֨ר הָפַ֧ךְ יִשְׂרָאֵ֛ל עֹ֖רֶף לִפְנֵ֥י אֹֽיְבָֽיו׃ ט וְיִשְׁמְע֣וּ הַֽכְּנַעֲנִ֗י וְכֹל֙ יֹֽשְׁבֵ֣י הָאָ֔רֶץ וְנָסַ֣בּוּ עָלֵ֔ינוּ וְהִכְרִ֥יתוּ אֶת־שְׁמֵ֖נוּ מִן־הָאָ֑רֶץ וּמַֽה־תַּעֲשֵׂ֖ה לְשִׁמְךָ֥ הַגָּדֽוֹל׃ י וַיֹּ֧אמֶר ה֛' אֶל־יְהוֹשֻׁ֖עַ קֻ֣ם לָ֑ךְ לָ֣מָּה זֶּ֔ה אַתָּ֖ה נֹפֵ֥ל עַל־פָּנֶֽיךָ׃ יא חָטָא֙ יִשְׂרָאֵ֔ל וְגַם֙ עָֽבְר֣וּ אֶת־בְּרִיתִ֔י אֲשֶׁ֥ר צִוִּ֖יתִי אוֹתָ֑ם וְגַ֤ם לָֽקְחוּ֙ מִן־הַחֵ֔רֶם וְגַ֤ם גָּֽנְבוּ֙ וְגַ֣ם כִּֽחֲשׁ֔וּ וְגַ֖ם שָׂ֥מוּ בִכְלֵיהֶֽם׃ יב וְלֹ֨א יֻֽכְל֜וּ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל לָקוּם֙ לִפְנֵ֣י אֹֽיְבֵיהֶ֔ם עֹ֗רֶף יִפְנוּ֙ לִפְנֵ֣י אֹֽיְבֵיהֶ֔ם כִּ֥י הָי֖וּ לְחֵ֑רֶם לֹ֤א אוֹסִיף֙ לִֽהְי֣וֹת עִמָּכֶ֔ם אִם־לֹ֥א תַשְׁמִ֛ידוּ הַחֵ֖רֶם מִֽקִּרְבְּכֶֽם׃

– – – – –

(ו) וַיִּקְרַע יְהוֹשֻׁעַ שִׂמְלֹתָיו, לאות אבל על אותם שנהרגו, וַיִּפֹּל עַל פָּנָיו אַרְצָה להתפלל לִפְנֵי אֲרוֹן ה' עַד הָעֶרֶב, הוּא וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיַּעֲלוּ עָפָר עַל רֹאשָׁם, לומר, הרי אנו חשובים כעפר.

(ז) וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ, אֲהָהּ, ה' אֱלֹהִים, כיון שסילקת השגחת מעלינו ונתת אותנו ליד המקרה, באופן שיתכן שננצח במלחמה ויתכן שננוצח, לָמָה הֵעֲבַרְתָּ הַעֲבִיר אֶת הָעָם הַזֶּה אֶת הַיַּרְדֵּן, לָתֵת אֹתָנוּ בְּיַד הָאֱמֹרִי לְהַאֲבִידֵנוּ – להצריך אותנו להלחם באופן שיתכן שינצחו אותנו האמוריים, והרי לא היה לנו כלל צורך במלחמה זו, וְלוּ הוֹאַלְנוּ וַנֵּשֶׁב בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן – הרי יכולנו להשאר בעבר הירדן, ולגור שם, ולא היינו צריכים לצאת למלחמה בארץ ישראל.

(ח) כעת הוסיף יהושע וביקש על העתיד, בִּי אֲדֹנָי, גם אם היינו עתידים לנצח בדרך הטבע, כיון שאנו חזקים מהאומות היושבים בארץ כנען, הרי זה היה נכון רק כל זמן שנפל פחדינו על כל העמים, שאז היינו מנצחים בצורה טבעית, לא כן עתה, מָה אֹמַר אַחֲרֵי אֲשֶׁר הָפַךְ יִשְׂרָאֵל עֹרֶף לִפְנֵי אֹיְבָיו, שעתה סר פחדם ויתחזק ליבם להלחם נגדינו.

(ט) וְיִשְׁמְעוּ הַכְּנַעֲנִי וְכֹל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ שנפלנו במלחמה לפני יושבי העי, וְנָסַבּוּ עָלֵינוּ כולם יחד, וְהִכְרִיתוּ אֶת שְׁמֵנוּ – שם הגבורה שיצא לנו מִן הָאָרֶץ, וּמַה תַּעֲשֵׂה לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל שיתחלל מחמת כן.

(י) וַיֹּאמֶר ה' אֶל יְהוֹשֻׁעַ, קֻם לָךְ, לָמָּה זֶּה אַתָּה נֹפֵל עַל פָּנֶיךָ, מאחר וסילוק ההשגחה לא היה במקרה, אלא יש סיבה לכך.

(יא) חָטָא יִשְׂרָאֵל, וְגַם עָבְרוּ אֶת בְּרִיתִי אֲשֶׁר צִוִּיתִי אוֹתָם, כי עכן לקח מהחרם ביום השבת, שבו נכבשה יריחו, ועבר על איסור הוצאה מרשות לרשות בשבת, ועל השבת נכרתה ברית עם ישראל, וְגַם לָקְחוּ מִן הַחֵרֶם, וְגַם גָּנְבוּ בסתר, וְגַם כִּחֲשׁוּ – בכך שגנב בסתר הכחיש את השגחת ה', והתנהג כאילו אין הקדוש ברוך הוא משגיח במעשיו, ולא היתה זו גניבה לצורך, אלא וְגַם שָׂמוּ בִכְלֵיהֶם – הטמינו את הגניבה, כי אין לו צורך בה.

(יב) וְלֹא יֻכְלוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָקוּם לִפְנֵי אֹיְבֵיהֶם, אלא עֹרֶף יִפְנוּ לִפְנֵי אֹיְבֵיהֶם, כִּי הָיוּ לְחֵרֶם, וטבע החרם להטיל קללה במוחרמים ולהחלישם, ומלבד זאת גם ההשגחה האלוקית תסתלק מהם, כי לֹא אוֹסִיף לִהְיוֹת עִמָּכֶם, אִם לֹא תַשְׁמִידוּ הַחֵרֶם מִקִּרְבְּכֶם.

 

נ"ך מבואר ללימוד בקצב שלך. הנה זה כאן.

 

"וְדִבַּרְתִּי עַל הַנְּבִיאִים, וְאָנֹכִי חָזוֹן הִרְבֵּיתִי, וּבְיַד הַנְּבִיאִים אֲדַמֶּה" (הושע יב יא)

האם "זמני היום" באתר יועילו לך?