א וַיִּתְחַתֵּ֣ן שְׁלֹמֹ֔ה אֶת־פַּרְעֹ֖ה מֶ֣לֶךְ מִצְרָ֑יִם וַיִּקַּ֣ח אֶת־בַּת־פַּרְעֹ֗ה וַיְבִיאֶ֨הָ֙ אֶל־עִ֣יר דָּוִ֔ד עַ֣ד כַּלֹּת֗וֹ לִבְנ֤וֹת אֶת־בֵּיתוֹ֙ וְאֶת־בֵּ֣ית ה֔' וְאֶת־חוֹמַ֥ת יְרֽוּשָׁלִַ֖ם סָבִֽיב׃ ב רַ֣ק הָעָ֔ם מְזַבְּחִ֖ים בַּבָּמ֑וֹת כִּ֠י לֹֽא־נִבְנָ֥ה בַ֨יִת֙ לְשֵׁ֣ם ה֔' עַ֖ד הַיָּמִ֥ים הָהֵֽם׃ ג וַיֶּֽאֱהַ֤ב שְׁלֹמֹה֙ אֶת־ה֔' לָלֶ֕כֶת בְּחֻקּ֖וֹת דָּוִ֣ד אָבִ֑יו רַ֚ק בַּבָּמ֔וֹת ה֥וּא מְזַבֵּ֖חַ וּמַקְטִֽיר׃ ד וַיֵּ֨לֶךְ הַמֶּ֤לֶךְ גִּבְעֹ֨נָה֙ לִזְבֹּ֣חַ שָׁ֔ם כִּי־הִ֖יא הַבָּמָ֣ה הַגְּדוֹלָ֑ה אֶ֤לֶף עֹלוֹת֙ יַֽעֲלֶ֣ה שְׁלֹמֹ֔ה עַ֖ל הַמִּזְבֵּ֥חַ הַהֽוּא׃
֍ ֍ ֍
(א) אחרי שהכין וביסס שלמה את מלכותו בקרב בני עמו, המשיך להגדיל את מלכותו גם כלפי חוץ, וַיִּתְחַתֵּן שְׁלֹמֹה אֶת פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם, שהיתה לו מלכות וממשלה גדולים באותו זמן, וַיִּקַּח אֶת בַּת פַּרְעֹה לאחר שהתגיירה, ובכך ביסס את מלכותו גם כלפי יושבי הארצות האחרות, בהיותו מחותן עם מלך גדול ממלכי הגויים, וַיְבִיאֶהָ אֶל עִיר דָּוִד, ושהתה שם עַד כַּלֹּתוֹ לִבְנוֹת אֶת בֵּיתוֹ, וְאֶת בֵּית ה', וְאֶת חוֹמַת יְרוּשָׁלִַם סָבִיב.
(ב) ואמנם אחרי שהממלכה נכונה ביד שלמה גם בתוך העם וגם כלפי העמים האחרים, נשאר חסרון אחד בעניני עבודת האלוקים, והוא, רַק הָעָם מְזַבְּחִים בַּבָּמוֹת, כִּי לֹא נִבְנָה בַיִת לְשֵׁם ה' עַד הַיָּמִים הָהֵם, ובזמן שאין בית המקדש קיים מותר לכל אדם לבנות מזבח ולהקריב עליו קרבנות יחיד, ודבר זה, שעדיין לא היה בית המקדש בנוי, היה החסרון שנשאר בשלמות העם והארץ.
(ג) וַיֶּאֱהַב שְׁלֹמֹה אֶת ה', לָלֶכֶת בְּחֻקּוֹת דָּוִד אָבִיו בכל דבר, רַק בַּבָּמוֹת הוּא מְזַבֵּחַ וּמַקְטִיר, שלא כפי שהיה נוהג דוד אביו, לזבח ולהקטיר רק בבמה הגדולה, שזה המקום המובחר יותר, שהיה שם אהל מועד, ומזבח הנחושת שעשה משה, ואש שירדה מהשמים, ורצה שלמה לתקן גם את הדבר הזה, וללכת בדרכי דוד גם בענין זה.
(ד) וַיֵּלֶךְ הַמֶּלֶךְ גִּבְעֹנָה לִזְבֹּחַ שָׁם, כִּי הִיא הַבָּמָה הַגְּדוֹלָה, אֶלֶף עֹלוֹת יַעֲלֶה שְׁלֹמֹה עַל הַמִּזְבֵּחַ הַהוּא ביום אחד.
