ד כִּ֣י כֹ֣ה אָֽמַר־ה֣' ׀ אֵלַ֡י כַּֽאֲשֶׁ֣ר יֶהְגֶּה֩ הָֽאַרְיֵ֨ה וְהַכְּפִ֜יר עַל־טַרְפּ֗וֹ אֲשֶׁ֨ר יִקָּרֵ֤א עָלָיו֙ מְלֹ֣א רֹעִ֔ים מִקּוֹלָם֙ לֹ֣א יֵחָ֔ת וּמֵֽהֲמוֹנָ֖ם לֹ֣א יַֽעֲנֶ֑ה כֵּ֗ן יֵרֵד֙ ה֣' צְבָא֔וֹת לִצְבֹּ֥א עַל־הַר־צִיּ֖וֹן וְעַל־גִּבְעָתָֽהּ׃ ה כְּצִפֳּרִ֣ים עָפ֔וֹת כֵּ֗ן יָגֵ֛ן ה֥' צְבָא֖וֹת עַל־יְרֽוּשָׁלִָ֑ם גָּנ֥וֹן וְהִצִּ֖יל פָּסֹ֥חַ וְהִמְלִֽיט׃
֍ ֍ ֍
(ד) מתאר עתה הנביא את תשועת מלכות יהודה בזמן חזקיהו, כשעלה עליהם למלחמה סנחריב מלך אשור, כִּי כֹה אָמַר ה' אֵלַי, כַּאֲשֶׁר יֶהְגֶּה [-יחשוב] הָאַרְיֵה וְהַכְּפִיר כאשר הוא נמצא עַל טַרְפּוֹ, שנראה כאילו הוא חושב בליבו, אֲשֶׁר גם אם יִקָּרֵא עָלָיו מְלֹא רֹעִים – ייקראו ויתקבצו לגרשו רועים רבים, מִקּוֹלָם לֹא יֵחָת, וּמֵהֲמוֹנָם לֹא יַעֲנֶה, כֵּן בעת שצר סנחריב וצבאו על ירושלים, יֵרֵד ה' צְבָאוֹת לִצְבֹּא עַל הַר צִיּוֹן וְעַל גִּבְעָתָהּ, כי באותה עת לא נעשו במלכות יהודה שום הכנות למלחמה, ולא הכינו צבא, כי חזקיהו מלך יהודה ישב עם עמו בירושלים שלוים בבטחונם בה', כאריה היושב לבטח על טרפו.
(ה) אמנם, באותה עת שהיו ישראל היושבים בארץ שלוים ובוטחים בה', הרי שבשמים נלחמו המלאכים במחנה אשור, ועל כך ממשיל ואומר, כְּצִפֳּרִים עָפוֹת – כמו ציפור העפה במהירות להציל את גוזליה שֶׁבַּקֵּן מהבאים לטורפם, כֵּן יָגֵן ה' צְבָאוֹת עַל יְרוּשָׁלִָם, להציל את יושביה מסנחריב וצבאו, גָּנוֹן וְהִצִּיל – הגן והציל שלא יתקרבו האויבים אל תוך העיר, פָּסֹחַ וְהִמְלִיט – קפץ על מחנה האויב ומילט מידו את השלל שכבר לקח.
