שיעור 181, ספר מלכים ב', פרק יא, ט-כ

ט וַֽיַּעֲשׂ֞וּ שָׂרֵ֣י הַמֵּא֗וֹת כְּכֹ֣ל אֲשֶׁר־צִוָּה֮ יְהֽוֹיָדָ֣ע הַכֹּהֵן֒ וַיִּקְחוּ֙ אִ֣ישׁ אֶת־אֲנָשָׁ֔יו בָּאֵ֣י הַשַּׁבָּ֔ת עִ֖ם יֹֽצְאֵ֣י הַשַּׁבָּ֑ת וַיָּבֹ֖אוּ אֶל־יְהֽוֹיָדָ֥ע הַכֹּהֵֽן׃ י וַיִּתֵּ֨ן הַכֹּהֵ֜ן לְשָׂרֵ֣י הַמֵּא֗וֹת אֶֽת־הַחֲנִית֙ וְאֶת־הַשְּׁלָטִ֔ים אֲשֶׁ֖ר לַמֶּ֣לֶךְ דָּוִ֑ד אֲשֶׁ֖ר בְּבֵ֥ית הֽ'׃ יא וַיַּֽעַמְד֨וּ הָֽרָצִ֜ים אִ֣ישׁ ׀ וְכֵלָ֣יו בְּיָד֗וֹ מִכֶּ֨תֶף הַבַּ֤יִת הַיְמָנִית֙ עַד־כֶּ֤תֶף הַבַּ֨יִת֙ הַשְּׂמָאלִ֔ית לַמִּזְבֵּ֖חַ וְלַבָּ֑יִת עַל־הַמֶּ֖לֶךְ סָבִֽיב׃ יב וַיּוֹצִ֣א אֶת־בֶּן־הַמֶּ֗לֶךְ וַיִּתֵּ֤ן עָלָיו֙ אֶת־הַנֵּ֨זֶר֙ וְאֶת־הָ֣עֵד֔וּת וַיַּמְלִ֥כוּ אֹת֖וֹ וַיִּמְשָׁחֻ֑הוּ וַיַּ֨כּוּ־כָ֔ף וַיֹּֽאמְר֖וּ יְחִ֥י הַמֶּֽלֶךְ׃ יג וַתִּשְׁמַ֣ע עֲתַלְיָ֔ה אֶת־ק֥וֹל הָֽרָצִ֖ין הָעָ֑ם וַתָּבֹ֥א אֶל־הָעָ֖ם בֵּ֥ית הֽ'׃ יד וַתֵּ֡רֶא וְהִנֵּ֣ה הַמֶּלֶךְ֩ עֹמֵ֨ד עַֽל־הָעַמּ֜וּד כַּמִּשְׁפָּ֗ט וְהַשָּׂרִ֤ים וְהַחֲצֹֽצְרוֹת֙ אֶל־הַמֶּ֔לֶךְ וְכָל־עַ֤ם הָאָ֨רֶץ֙ שָׂמֵ֔חַ וְתֹקֵ֖עַ בַּחֲצֹֽצְר֑וֹת וַתִּקְרַ֤ע עֲתַלְיָה֙ אֶת־בְּגָדֶ֔יהָ וַתִּקְרָ֖א קֶ֥שֶׁר קָֽשֶׁר׃ טו וַיְצַו֩ יְהֽוֹיָדָ֨ע הַכֹּהֵ֜ן אֶת־שָׂרֵ֥י הַמֵּא֣וֹת ׀ פְּקֻדֵ֣י הַחַ֗יִל וַיֹּ֤אמֶר אֲלֵיהֶם֙ הוֹצִ֤יאוּ אֹתָהּ֙ אֶל־מִבֵּ֣ית לַשְּׂדֵרֹ֔ת וְהַבָּ֥א אַֽחֲרֶ֖יהָ הָמֵ֣ת בֶּחָ֑רֶב כִּ֚י אָמַ֣ר הַכֹּהֵ֔ן אַל־תּוּמַ֖ת בֵּ֥ית הֽ'׃ טז וַיָּשִׂ֤מוּ לָהּ֙ יָדַ֔יִם וַתָּב֛וֹא דֶּֽרֶךְ־מְב֥וֹא הַסּוּסִ֖ים בֵּ֣ית הַמֶּ֑לֶךְ וַתּוּמַ֖ת שָֽׁם׃ יז וַיִּכְרֹ֨ת יְהֽוֹיָדָ֜ע אֶֽת־הַבְּרִ֗ית בֵּ֤ין ה֙' וּבֵ֤ין הַמֶּ֨לֶךְ֙ וּבֵ֣ין הָעָ֔ם לִֽהְי֥וֹת לְעָ֖ם לַֽה֑' וּבֵ֥ין הַמֶּ֖לֶךְ וּבֵ֥ין הָעָֽם׃ יח וַיָּבֹ֣אוּ כָל־עַם֩ הָאָ֨רֶץ בֵּית־הַבַּ֜עַל וַֽיִּתְּצֻ֗הוּ אֶת־מִזְבְּחֹתָ֤ו וְאֶת־צְלָמָיו֙ שִׁבְּר֣וּ הֵיטֵ֔ב וְאֵ֗ת מַתָּן֙ כֹּהֵ֣ן הַבַּ֔עַל הָֽרְג֖וּ לִפְנֵ֣י הַֽמִּזְבְּח֑וֹת וַיָּ֧שֶׂם הַכֹּהֵ֛ן פְּקֻדֹּ֖ת עַל־בֵּ֥ית הֽ'׃ יט וַיִּקַּ֣ח אֶת־שָׂרֵ֣י הַ֠מֵּאוֹת וְאֶת־הַכָּרִ֨י וְאֶת־הָֽרָצִ֜ים וְאֵ֣ת ׀ כָּל־עַ֣ם הָאָ֗רֶץ וַיֹּרִ֤ידוּ אֶת־הַמֶּ֨לֶךְ֙ מִבֵּ֣ית ה֔' וַיָּב֛וֹאוּ דֶּֽרֶךְ־שַׁ֥עַר הָֽרָצִ֖ים בֵּ֣ית הַמֶּ֑לֶךְ וַיֵּ֖שֶׁב עַל־כִּסֵּ֥א הַמְּלָכִֽים׃ כ וַיִּשְׂמַ֥ח כָּל־עַם־הָאָ֖רֶץ וְהָעִ֣יר שָׁקָ֑טָה וְאֶת־עֲתַלְיָ֛הוּ הֵמִ֥יתוּ בַחֶ֖רֶב בֵּ֥ית הַמֶּֽלֶךְ׃

(ט) וַיַּעֲשׂוּ שָׂרֵי הַמֵּאוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה יְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן, וַיִּקְחוּ אִישׁ אֶת אֲנָשָׁיו, הקבוצה של בָּאֵי הַשַּׁבָּת עִם הקבוצה של יֹצְאֵי הַשַּׁבָּת, וַיָּבֹאוּ אֶל יְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן.

(י) וַיִּתֵּן יהוידע הַכֹּהֵן לְשָׂרֵי הַמֵּאוֹת אֶת הַחֲנִית – את החניתות, וְאֶת הַשְּׁלָטִים – מגיני הזהב אֲשֶׁר לַמֶּלֶךְ דָּוִד (-שעשה שלמה המלך מהזהב שהשאיר לו דוד אביו) אֲשֶׁר היו בְּבֵית ה'.

(יא) וַיַּעַמְדוּ הָרָצִים, אִישׁ וְכֵלָיו – כלי מלחמתו בְּיָדוֹ, מִכֶּתֶף הַבַּיִת הַיְמָנִית – מצדו הימני של הבית עַד כֶּתֶף הַבַּיִת הַשְּׂמָאלִית – עד צידו השמאלי, לַמִּזְבֵּחַ וְלַבָּיִת – חלקם שמרו סמוך למזבח, והם השומרים הפנימיים, וחלקם שמרו מחוץ לבית, והם השומרים החיצוניים, עַל הַמֶּלֶךְ סָבִיב – סמוך למלך וסביבו.

(יב) וַיּוֹצִא יהוידע הכהן אֶת יואש בֶּן הַמֶּלֶךְ, וַיִּתֵּן עָלָיו אֶת הַנֵּזֶר – כתר המלכות, וְאֶת הָעֵדוּת – את ספר התורה המיוחד למלך (שהוא מצווה לכתוב ספר נוסף מלבד הספר שיש לכל אדם מישראל), וַיַּמְלִכוּ אֹתוֹ, וַיִּמְשָׁחֻהוּ – משחו בשמן המשחה זכריה בן יהוידע, שהיה נביא (ומשיחת מלך נעשית על ידי נביא), והגם שמלך בן מלך אינו צריך משיחה, מכל מקום כשיש מחלוקת על מלכותו, כמו כאן, מושחים אותו כדי להסיר את המחלוקת, וַיַּכּוּ כָף – מחאו הכל כפיהם לאות שמחה, וַיֹּאמְרוּ יְחִי הַמֶּלֶךְ.

(יג) וַתִּשְׁמַע עֲתַלְיָה אֶת קוֹל הָרָצִין (-הרצים), ואת קול הָעָם, וַתָּבֹא אֶל הָעָם בֵּית ה'.

(יד) וַתֵּרֶא, וְהִנֵּה הַמֶּלֶךְ עֹמֵד עַל הָעַמּוּד – על המקום המיוחד למעמד המלך, כַּמִּשְׁפָּט – כדרך המלכים, וְהַשָּׂרִים וְהַחֲצֹצְרוֹת פונים אֶל הַמֶּלֶךְ, וְכָל עַם הָאָרֶץ שָׂמֵחַ וְתֹקֵעַ בַּחֲצֹצְרוֹת. וַתִּקְרַע עֲתַלְיָה אֶת בְּגָדֶיהָ, וַתִּקְרָא, קֶשֶׁר, קָשֶׁר.

(טו) וַיְצַו יְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן אֶת שָׂרֵי הַמֵּאוֹת פְּקֻדֵי הַחַיִל, וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם, הוֹצִיאוּ אֹתָהּ אֶל מִבֵּית לַשְּׂדֵרֹת – אל תוך המקום המסודר לשומרים החיצוניים, כדי שלא תימלט, וְהַבָּא אַחֲרֶיהָ – מי שיבוא לעזרתה הָמֵת בֶּחָרֶב, והטעם שאמר להוציאה החוצה תחילה, כִּי אָמַר הַכֹּהֵן, אַל תּוּמַת בֵּית ה'.

(טז) וַיָּשִׂמוּ לָהּ יָדַיִם – פינו לה מקום לעבור בו אל מחוץ לבית המקדש, וַתָּבוֹא דֶּרֶךְ מְבוֹא הַסּוּסִים עד שהגיעה אל בֵּית הַמֶּלֶךְ, וַתּוּמַת שָׁם.

(יז) וַיִּכְרֹת יְהוֹיָדָע אֶת הַבְּרִית בֵּין ה' וּבֵין הַמֶּלֶךְ וּבֵין הָעָם, והברית היתה שהמלך והעם יעבדו את ה', לִהְיוֹת לְעָם לַה', וכן כרת ברית נוספת, וּבֵין הַמֶּלֶךְ וּבֵין הָעָם, שיהיו העם נאמנים למלך, והיו שתי הבריתות תלויות זו בזו, שיהיו נאמנים למלך רק בזמן שהוא שומע בקול ה' (וכפי שאירע בסוף, שכאשר עזב את ה', קשרו עליו והרגוהו).

(יח) ותחילה קיימו את הברית הראשונה, עם ה', וַיָּבֹאוּ כָל עַם הָאָרֶץ אל בֵּית הַבַּעַל, וַיִּתְּצֻהוּ, אֶת מִזְבְּחֹתָו וְאֶת צְלָמָיו שִׁבְּרוּ הֵיטֵב, וְאֵת מַתָּן כֹּהֵן הַבַּעַל הָרְגוּ לִפְנֵי הַמִּזְבְּחוֹת. וַיָּשֶׂם יהוידע הַכֹּהֵן פְּקֻדֹּת עַל בֵּית ה', שציוה להקריב את התמידים כהלכתם, ולשמור את הבית כמצוות ה'.

(יט) ועתה פנו לקיים את הברית עם המלך, וַיִּקַּח יהוידע הכהן אֶת שָׂרֵי הַמֵּאוֹת, וְאֶת הַכָּרִי (-הגיבורים) וְאֶת הָרָצִים, וְאֵת כָּל עַם הָאָרֶץ, וַיֹּרִידוּ אֶת הַמֶּלֶךְ מִבֵּית ה', וַיָּבוֹאוּ דֶּרֶךְ שַׁעַר הָרָצִים אל בֵּית הַמֶּלֶךְ, וַיֵּשֶׁב יואש עַל כִּסֵּא הַמְּלָכִים.

(כ) וַיִּשְׂמַח כָּל עַם הָאָרֶץ, וְהָעִיר שָׁקָטָה, וְאֶת עֲתַלְיָהוּ הֵמִיתוּ בַחֶרֶב בֵּית הַמֶּלֶךְ, כדין מי שמתחייב מיתה למלכות.