פרק יג א בִּשְׁנַ֨ת עֶשְׂרִ֤ים וְשָׁלֹשׁ֙ שָׁנָ֔ה לְיוֹאָ֥שׁ בֶּן־אֲחַזְיָ֖הוּ מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֑ה מָ֠לַךְ יְהֽוֹאָחָ֨ז בֶּן־יֵה֤וּא עַל־יִשְׂרָאֵל֙ בְּשֹׁ֣מְר֔וֹן שְׁבַ֥ע עֶשְׂרֵ֖ה שָׁנָֽה׃ ב וַיַּ֥עַשׂ הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֣י ה֑' וַ֠יֵּלֶךְ אַחַ֨ר חַטֹּ֜את יָֽרָבְעָ֧ם בֶּן־נְבָ֛ט אֲשֶׁר־הֶֽחֱטִ֥יא אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל לֹא־סָ֥ר מִמֶּֽנָּה׃ ג וַיִּֽחַר־אַ֥ף ה֖' בְּיִשְׂרָאֵ֑ל וַֽיִּתְּנֵ֞ם בְּיַ֣ד ׀ חֲזָאֵ֣ל מֶֽלֶךְ־אֲרָ֗ם וּבְיַ֛ד בֶּן־הֲדַ֥ד בֶּן־חֲזָאֵ֖ל כָּל־הַיָּמִֽים׃ ד וַיְחַ֥ל יְהֽוֹאָחָ֖ז אֶת־פְּנֵ֣י ה֑' וַיִּשְׁמַ֤ע אֵלָיו֙ ה֔' כִּ֤י רָאָה֙ אֶת־לַ֣חַץ יִשְׂרָאֵ֔ל כִּֽי־לָחַ֥ץ אֹתָ֖ם מֶ֥לֶךְ אֲרָֽם׃ ה וַיִּתֵּ֨ן ה֤' לְיִשְׂרָאֵל֙ מוֹשִׁ֔יעַ וַיֵּ֣צְא֔וּ מִתַּ֖חַת יַד־אֲרָ֑ם וַיֵּֽשְׁב֧וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֛ל בְּאָֽהֳלֵיהֶ֖ם כִּתְמ֥וֹל שִׁלְשֽׁוֹם׃ ו אַ֠ךְ לֹא־סָ֜רוּ מֵֽחַטֹּ֧את בֵּית־יָֽרָבְעָ֛ם אֲשֶׁר־הֶֽחֱטִ֥י אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל בָּ֣הּ הָלָ֑ךְ וְגַם֙ הָֽאֲשֵׁרָ֔ה עָֽמְדָ֖ה בְּשֹֽׁמְרֽוֹן׃ ז כִּ֣י לֹא֩ הִשְׁאִ֨יר לִיהֽוֹאָחָ֜ז עָ֗ם כִּ֣י אִם־חֲמִשִּׁ֤ים פָּֽרָשִׁים֙ וַֽעֲשָׂ֣רָה רֶ֔כֶב וַֽעֲשֶׂ֥רֶת אֲלָפִ֖ים רַגְלִ֑י כִּ֤י אִבְּדָם֙ מֶ֣לֶךְ אֲרָ֔ם וַיְשִׂמֵ֥ם כֶּֽעָפָ֖ר לָדֻֽשׁ׃ ח וְיֶ֨תֶר דִּבְרֵ֧י יְהֽוֹאָחָ֛ז וְכָל־אֲשֶׁ֥ר עָשָׂ֖ה וּגְבֽוּרָת֑וֹ הֲלוֹא־הֵ֣ם כְּתוּבִ֗ים עַל־סֵ֛פֶר דִּבְרֵ֥י הַיָּמִ֖ים לְמַלְכֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ ט וַיִּשְׁכַּ֤ב יְהֽוֹאָחָז֙ עִם־אֲבֹתָ֔יו וַֽיִּקְבְּרֻ֖הוּ בְּשֹֽׁמְר֑וֹן וַיִּמְלֹ֛ךְ יוֹאָ֥שׁ בְּנ֖וֹ תַּחְתָּֽיו׃
פרק יג (א) בִּשְׁנַת עֶשְׂרִים וְשָׁלֹשׁ שָׁנָה לְיוֹאָשׁ בֶּן אֲחַזְיָהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה, מָלַךְ יְהוֹאָחָז בֶּן יֵהוּא עַל יִשְׂרָאֵל, בְּשֹׁמְרוֹן, וזמן מלכותו היה שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה.
(ב) וַיַּעַשׂ יהואחז הָרַע בְּעֵינֵי ה', וַיֵּלֶךְ אַחַר חַטֹּאת יָרָבְעָם בֶּן נְבָט אֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת יִשְׂרָאֵל, לֹא סָר מִמֶּנָּה.
(ג) וַיִּחַר אַף ה' בְּיִשְׂרָאֵל, וַיִּתְּנֵם – גזר עליהם שיהיו נתונים בְּיַד חֲזָאֵל מֶלֶךְ אֲרָם וּבְיַד בֶּן הֲדַד בֶּן חֲזָאֵל כָּל הַיָּמִים, והודיע להם את הדבר על ידי נביא.
(ד) וַיְחַל יְהוֹאָחָז אֶת פְּנֵי ה' והתפלל על ביטול הגזירה, וַיִּשְׁמַע אֵלָיו ה', כִּי רָאָה אֶת לַחַץ יִשְׂרָאֵל, כִּי לָחַץ אֹתָם מֶלֶךְ אֲרָם.
(ה) וַיִּתֵּן ה' לְיִשְׂרָאֵל מוֹשִׁיעַ (ולהלן יבואר שהמושיע היה יואש בנו של יהואחז), וַיֵּצְאוּ מִתַּחַת יַד אֲרָם, וַיֵּשְׁבוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּאָהֳלֵיהֶם כִּתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם.
(ו) אַךְ לא היתה התשועה מחמת זכותם של ישראל, כי באמת לֹא סָרוּ ישראל מֵחַטֹּאת בֵּית יָרָבְעָם, אֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת יִשְׂרָאֵל, בָּהּ הָלָךְ, וְגַם הָאֲשֵׁרָה עָמְדָה בְּשֹׁמְרוֹן, אלא הטעם שהושיעם ה' היה כיון שהיו ישראל בשפל המדרגה, ואם היו נשארים כך ללא תשועה היו כלים לגמרי.
(ז) כִּי לֹא הִשְׁאִיר מלך ארם לִיהוֹאָחָז עָם, כִּי אִם חֲמִשִּׁים פָּרָשִׁים, וַעֲשָׂרָה רֶכֶב, וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים רַגְלִי, כִּי אִבְּדָם מֶלֶךְ אֲרָם, וַיְשִׂמֵם כֶּעָפָר לָדֻשׁ.
(ח) וְיֶתֶר דִּבְרֵי יְהוֹאָחָז, וְכָל אֲשֶׁר עָשָׂה, וּגְבוּרָתוֹ, הֲלוֹא הֵם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל.
(ט) וַיִּשְׁכַּב יְהוֹאָחָז עִם אֲבֹתָיו, וַיִּקְבְּרֻהוּ בְּשֹׁמְרוֹן, וַיִּמְלֹךְ יוֹאָשׁ בְּנוֹ תַּחְתָּיו.
