ו וְלֹֽא־עֲצָב֨וֹ אָבִ֤יו מִיָּמָיו֙ לֵאמֹ֔ר מַדּ֖וּעַ כָּ֣כָה עָשִׂ֑יתָ וְגַם־ה֤וּא טֽוֹב־תֹּ֨אַר֙ מְאֹ֔ד וְאֹת֥וֹ יָֽלְדָ֖ה אַֽחֲרֵ֥י אַבְשָׁלֽוֹם׃ ז וַיִּֽהְי֣וּ דְבָרָ֔יו עִ֚ם יוֹאָ֣ב בֶּן־צְרוּיָ֔ה וְעִ֖ם אֶבְיָתָ֣ר הַכֹּהֵ֑ן וַֽיַּעְזְר֔וּ אַֽחֲרֵ֖י אֲדֹֽנִיָּֽה׃ ח וְצָד֣וֹק הַ֠כֹּהֵן וּבְנָיָ֨הוּ בֶן־יְהֽוֹיָדָ֜ע וְנָתָ֤ן הַנָּבִיא֙ וְשִׁמְעִ֣י וְרֵעִ֔י וְהַגִּבּוֹרִ֖ים אֲשֶׁ֣ר לְדָוִ֑ד לֹ֥א הָי֖וּ עִם־אֲדֹֽנִיָּֽהוּ׃ ט וַיִּזְבַּ֣ח אֲדֹֽנִיָּ֗הוּ צֹ֤אן וּבָקָר֙ וּמְרִ֔יא עִ֚ם אֶ֣בֶן הַזֹּחֶ֔לֶת אֲשֶׁר־אֵ֖צֶל עֵ֣ין רֹגֵ֑ל וַיִּקְרָ֗א אֶת־כָּל־אֶחָיו֙ בְּנֵ֣י הַמֶּ֔לֶךְ וּלְכָל־אַנְשֵׁ֥י יְהוּדָ֖ה עַבְדֵ֥י הַמֶּֽלֶךְ׃ י וְֽאֶת־נָתָן֩ הַנָּבִ֨יא וּבְנָיָ֜הוּ וְֽאֶת־הַגִּבּוֹרִ֛ים וְאֶת־שְׁלֹמֹ֥ה אָחִ֖יו לֹ֥א קָרָֽא׃
֍ ֍ ֍
(ו) עתה מבאר הפסוק מדוע לא פחד אדניה מדוד אביו, וגם לא פחד שעם ישראל לא יקבל את מלכותו, וְלֹא עֲצָבוֹ – לא הוכיחו אָבִיו מִיָּמָיו לֵאמֹר מַדּוּעַ כָּכָה עָשִׂיתָ, ולכן חשב שגם עתה לא יאמר לו דוד דבר, לאחר שכבר ייעשה המעשה וימלוך. וחשב שישראל יתרצו במלכותו, כיון שכמו אבשלום, וְגַם הוּא היה טוֹב תֹּאַר מְאֹד, שזה דבר הנושא חן בעיני ההמון, כמו שאבשלום מצא חן בעיני העם. וטעם נוסף שחשב שהעם יתרצה במלכותו, וְאֹתוֹ יָלְדָה אמו, חגית, אַחֲרֵי שילדה מעכה את אַבְשָׁלוֹם, וכיון שאבשלום נהרג, וכן אמנון הבכור ודניאל שנולד אחריו גם כן מתו, נמצא שהגדול בבני דוד היה עתה אדניה, יסברו ההמון שמן הראוי להמליך את הגדול שבבנים.
(ז) ועוד טעם לכך שחשב שיצליח במלכותו, וַיִּהְיוּ דְבָרָיו של אדניה עִם יוֹאָב בֶּן צְרוּיָה שר הצבא, וחשב שמתוך כך כל החיילים יימשכו אחריו, וְעִם אֶבְיָתָר הַכֹּהֵן הגדול, ועל ידי זה יימשכו העם אחריו, וַיַּעְזְרוּ אַחֲרֵי אֲדֹנִיָּה. והטעם שהם היו מתומכי אדניה, כיון שידע יואב שדוד כועס עליו על כך שהרג את אבשלום, ופחד שדוד יצווה את שלמה להורגו, ואביתר ראה שדוד חולק כבוד גדול לצדוק הכהן, והבין שבכוונתו למושחו לכהן גדול תחתיו, וחשבו שיינצלו על ידי שיתמכו בהמלכת אדניה.
(ח) וְצָדוֹק הַכֹּהֵן, וּבְנָיָהוּ בֶן יְהוֹיָדָע, וְנָתָן הַנָּבִיא, וְשִׁמְעִי [-יש אומרים שהוא שמעי בן גרא] וְרֵעִי [-יש אומרים שזה חושי הארכי, המכונה 'רֵעַ דוד'], וְהַגִּבּוֹרִים אֲשֶׁר לְדָוִד, לֹא הָיוּ עִם אֲדֹנִיָּהוּ, כיון שידעו שכוונת דוד להמליך את שלמה, ונחשב בעיניהם כמרידה במלכות לתמוך באדניה, המולך מדעתו ושלא כרצון דוד.
(ט) כיון שראה אדניה שיש המתנגדים להמלכתו, רצה לחזק את ידי אוהביו במסיבת רעים, ושם ימליכוהו מהר קודם שיתייעצו אוהבי שלמה כיצד להמליכו, וַיִּזְבַּח אֲדֹנִיָּהוּ צֹאן וּבָקָר וּמְרִיא – שור מפוטם, עִם – ועשה זאת במקום הסמוך לאֶבֶן הַזֹּחֶלֶת – אבן שהמים זוחלים לידה, אֲשֶׁר אֵצֶל עֵין רֹגֵל, וַיִּקְרָא אֶת כָּל אֶחָיו בְּנֵי הַמֶּלֶךְ, וּלְכָל אַנְשֵׁי יְהוּדָה עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ.
(י) וְאֶת נָתָן הַנָּבִיא, וּבְנָיָהוּ בן יהוידע, וְאֶת הַגִּבּוֹרִים, וְאֶת שְׁלֹמֹה אָחִיו, לֹא קָרָא, כי ידע שהם מתנגדים למלכותו.
