א יְשֻׂשׂ֥וּם מִדְבָּ֖ר וְצִיָּ֑ה וְתָגֵ֧ל עֲרָבָ֛ה וְתִפְרַ֖ח כַּֽחֲבַצָּֽלֶת׃ ב פָּרֹ֨חַ תִּפְרַ֜ח וְתָגֵ֗ל אַ֚ף גִּילַ֣ת וְרַנֵּ֔ן כְּב֤וֹד הַלְּבָנוֹן֙ נִתַּן־לָ֔הּ הֲדַ֥ר הַכַּרְמֶ֖ל וְהַשָּׁר֑וֹן הֵ֛מָּה יִרְא֥וּ כְבוֹד־ה֖' הֲדַ֥ר אֱלֹהֵֽינוּ׃
֍֍֍
פרק לה (א) מתאר עתה הנביא את השמחה שתהיה בכל העולם באותה העת של מפלת אדום, יְשֻׂשׂוּם מִדְבָּר וְצִיָּה – ארץ העמים, המשולה למדבר שאינו ראוי כלל לזריעה, וכך היא אינה ראויה כלל לקבל את אור ה', וכן מצד שורשה העליון היא כארץ ציה ושממה, היא 'תשוש', כלומר, תראה סימני שמחה חיצוניים בלבד, וְתָגֵל עֲרָבָה – אבל ארץ ישראל, שהיא משולה ל'ערבה', הראויה מצד עצמה לגדל גידולים טובים, ורק במקרה הושחתה וגידלה קוצים ודרדרים, היא 'תגל', כלומר, תשמח שמחה פנימית נפשית מתחדשת, כמו אדם השמח על מציאה שמצא או על בשורה טובה, כי כנגד זה שהיתה מלאה 'קוצים', שהם המעשים הרעים שטמאו אותה, תתחדש עתה וְתִפְרַח כַּחֲבַצָּלֶת (-ורד).
(ב) ואף ש'גילה' זו שמחה פתאומית וחדשה, ובדרך כלל אינה נמשכת, הרי כאן פָּרֹחַ תִּפְרַח וְתָגֵל – כיון שה'פריחה', והיינו הניסים שיהיו בארץ ישראל, יתחדשו תמיד, לכן גם הגילה תתחדש תמיד, ובשונה מכל השמחות שמעורבת בהם דאגה, וסופם עצבות עם תום השמחה, אַף גִּילַת וְרַנֵּן – כאן תתמשך הגילה ללא הפסקה, יחד עם רננת הלב בתמידות, והטעם לכך, כי כְּבוֹד הַלְּבָנוֹן נִתַּן לָהּ – יהיה לה את הכבוד שיש ליער הלבנון על חוזק וגדולת עציו העצומים, יחד עם הֲדַר הַכַּרְמֶל וְהַשָּׁרוֹן – היופי שיש לשדות ולכרמים (כלומר, לענין החוזק והגבורה יהיו כעצי היער, ולענין היופי וההדר יהיו כשדות וכרמים), וזהו משל לגבורה ולעשירות שתהיה לישראל באותו זמן, הֵמָּה יִרְאוּ כְבוֹד ה', בכך שינהיג אותם בהשגחה על פי דרכי הטבע (ששם הוי"ה מורה על ההנהגה הכללית בדרכי הטבע), וכן יראו את הֲדַר אֱלֹהֵינוּ, שזו ההשגחה הפרטית המיוחדת לישראל, שעושה לצרכם אותות ומופתים, ובכך הוא מתפאר ומתהדר.
