יום רביעי
כ"ה תמוז התשפ"ד
יום רביעי
כ"ה תמוז התשפ"ד

חג שמח !

חיפוש בארכיון

שיעור 224, ספר ישעיהו, פרק לט, ג-ח

ג וַיָּבֹא֙ יְשַֽׁעְיָ֣הוּ הַנָּבִ֔יא אֶל־הַמֶּ֖לֶךְ חִזְקִיָּ֑הוּ וַיֹּ֨אמֶר אֵלָ֜יו מָ֥ה אָֽמְר֣וּ ׀ הָֽאֲנָשִׁ֣ים הָאֵ֗לֶּה וּמֵאַ֨יִן֙ יָבֹ֣אוּ אֵלֶ֔יךָ וַיֹּ֨אמֶר֙ חִזְקִיָּ֔הוּ מֵאֶ֧רֶץ רְחוֹקָ֛ה בָּ֥אוּ אֵלַ֖י מִבָּבֶֽל׃ ד וַיֹּ֕אמֶר מָ֥ה רָא֖וּ בְּבֵיתֶ֑ךָ וַיֹּ֣אמֶר חִזְקִיָּ֗הוּ אֵ֣ת כָּל־אֲשֶׁ֤ר בְּבֵיתִי֙ רָא֔וּ לֹֽא־הָיָ֥ה דָבָ֛ר אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־הִרְאִיתִ֖ים בְּאֽוֹצְרֹתָֽי׃ ה וַיֹּ֥אמֶר יְשַֽׁעְיָ֖הוּ אֶל־חִזְקִיָּ֑הוּ שְׁמַ֖ע דְּבַר־ה֥' צְבָאֽוֹת׃ ו הִנֵּה֮ יָמִ֣ים בָּאִים֒ וְנִשָּׂ֣א ׀ כָּל־אֲשֶׁ֣ר בְּבֵיתֶ֗ךָ וַֽאֲשֶׁ֨ר אָֽצְר֧וּ אֲבֹתֶ֛יךָ עַד־הַיּ֥וֹם הַזֶּ֖ה בָּבֶ֑ל לֹֽא־יִוָּתֵ֥ר דָּבָ֖ר אָמַ֥ר הֽ'׃ ז וּמִבָּנֶ֜יךָ אֲשֶׁ֨ר יֵֽצְא֧וּ מִמְּךָ֛ אֲשֶׁ֥ר תּוֹלִ֖יד יִקָּ֑חוּ וְהָיוּ֙ סָֽרִיסִ֔ים בְּהֵיכַ֖ל מֶ֥לֶךְ בָּבֶֽל׃ ח וַיֹּ֤אמֶר חִזְקִיָּ֨הוּ֙ אֶֽל־יְשַׁעְיָ֔הוּ ט֥וֹב דְּבַר־ה֖' אֲשֶׁ֣ר דִּבַּ֑רְתָּ וַיֹּ֕אמֶר כִּ֥י יִֽהְיֶ֛ה שָׁל֥וֹם וֶֽאֱמֶ֖ת בְּיָמָֽי׃

֍֍֍

(ג) וַיָּבֹא יְשַׁעְיָהוּ הַנָּבִיא אֶל הַמֶּלֶךְ חִזְקִיָּהוּ להוכיחו על שני הדברים שנהג בהם שלא כראוי, וַיֹּאמֶר אֵלָיו מָה אָמְרוּ הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה בענין המופת שאירע, ומה ענית להם, כרומז לו בכך שלא היה ראוי לו לתלות את הנס בעצמו, אלא היה לו לומר להם שאירע הנס עבור כל ישראל, וּמֵאַיִן יָבֹאוּ אֵלֶיךָ האם ממקום קרוב או רחוק, כרומז לו שאין מן הראוי להראות את האוצרות לגויי הארצות הקרובים לארץ ישראל, כדי שלא תהיה בכך סיבה לעלות עליו למלחמה ולבזוז את אוצרותיו. וַיֹּאמֶר חִזְקִיָּהוּ, אף שבבל אינה רחוקה כל כך מארץ ישראל, אך כיון שעד עתה מעולם לא היתה מלחמה בין בבל לישראל, הרי זה כאילו מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה בָּאוּ אֵלַי, כיון שבאו מִבָּבֶל, שאין לה מלחמה עמנו, ולכן אין חשש להראות להם את האוצרות. ועל השאלה הראשונה ששאלו, ורמז לו שהיה לו לייחס את הנס לכל ישראל, לא השיב לו חזקיהו, כי התבייש מפניו.

(ד) וַיֹּאמֶר לו ישעיהו, מָה רָאוּ האנשים בְּבֵיתֶךָ. וַיֹּאמֶר חִזְקִיָּהוּ, אֵת כָּל אֲשֶׁר בְּבֵיתִי רָאוּ, לֹא הָיָה דָבָר אֲשֶׁר לֹא הִרְאִיתִים בְּאוֹצְרֹתָי, כיון שאין לי לחשוש מהם, כאמור.

(ה) וַיֹּאמֶר יְשַׁעְיָהוּ אֶל חִזְקִיָּהוּ, שְׁמַע דְּבַר ה' צְבָאוֹת.

(ו) הגם שעתה נדמה לך שבבל היא כארץ רחוקה מישראל, ולא ילחמו בך, אין הדבר כן, כי מאחר וראו את אוצרותיך המרובים, יתחילו מעתה לבא לארצך כפעם בפעם, עד אשר הִנֵּה יָמִים בָּאִים, וְנִשָּׂא כָּל אֲשֶׁר בְּבֵיתֶךָ וַאֲשֶׁר אָצְרוּ אֲבֹתֶיךָ עַד הַיּוֹם הַזֶּה לארץ בָּבֶל, לֹא יִוָּתֵר דָּבָר, אָמַר ה'.

(ז) וּמִבָּנֶיךָ אֲשֶׁר יֵצְאוּ מִמְּךָ, אֲשֶׁר תּוֹלִיד, יִקָּחוּ אנשי בבל, וְהָיוּ סָרִיסִים – משרתים בְּהֵיכַל מֶלֶךְ בָּבֶל, והם דניאל, חנניה, מישאל ועזריה, שהיו מצאצאי חזקיה מלך יהודה, ונלקחו בעת גלות יכניה מלך יהודה לארץ בבל, ושירתו בהיכל נבוכדנצר מלך בבל.

(ח) וַיֹּאמֶר חִזְקִיָּהוּ אֶל יְשַׁעְיָהוּ, טוֹב דְּבַר ה' אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ, כלומר, הרי בנבואה זו כלולים שני דברים, הדבר הרע הוא בכך שעתיד מלך בבל להלחם בבני, והדבר הטוב הוא שבזמני יהיה שלום ולא ילחמו בי, וַיֹּאמֶר כִּי יִהְיֶה שָׁלוֹם וֶאֱמֶת בְּיָמָי, כי נבואה לטובה אינה מתבטלת לעולם, ולכן נבואה טובה זו תתקיים בהכרח, ואילו נבואה לרעה יכולה להשתנות לטובה על ידי מעשים טובים, ואם כן יתכן שינהגו בני כראוי, ותתבטל מעליהם גזירה זו.

 

 

"וְדִבַּרְתִּי עַל הַנְּבִיאִים, וְאָנֹכִי חָזוֹן הִרְבֵּיתִי, וּבְיַד הַנְּבִיאִים אֲדַמֶּה" (הושע יב יא)