שיעור 226, ספר ירמיהו, פרק מ, יג-טז. פרק מא, א-ג
יג וְיֽוֹחָנָן֙ בֶּן־קָרֵ֔חַ וְכָל־שָׂרֵ֥י הַֽחֲיָלִ֖ים אֲשֶׁ֣ר בַּשָּׂדֶ֑ה בָּ֥אוּ אֶל־גְּדַלְיָ֖הוּ הַמִּצְפָּֽתָה׃ יד וַיֹּֽאמְר֣וּ אֵלָ֗יו הֲיָדֹ֤עַ תֵּדַע֙ כִּ֞י בַּֽעֲלִ֣יס ׀ מֶ֣לֶךְ בְּנֵֽי־עַמּ֗וֹן שָׁלַח֙ אֶת־יִשְׁמָעֵ֣אל בֶּן־נְתַנְיָ֔ה לְהַכֹּֽתְךָ֖ נָ֑פֶשׁ וְלֹֽא־הֶאֱמִ֣ין לָהֶ֔ם גְּדַלְיָ֖הוּ בֶּן־אֲחִיקָֽם׃ טו וְיֽוֹחָנָ֣ן בֶּן־קָרֵ֡חַ אָמַ֣ר אֶל־גְּדַלְיָהוּ֩ בַסֵּ֨תֶר בַּמִּצְפָּ֜ה לֵאמֹ֗ר אֵ֤לְכָה נָּא֙ וְאַכֶּה֙ אֶת־יִשְׁמָעֵ֣אל בֶּן־נְתַנְיָ֔ה וְאִ֖ישׁ לֹ֣א יֵדָ֑ע לָ֧מָּה יַכֶּ֣כָּה נֶּ֗פֶשׁ וְנָפֹ֨צוּ֙ כָּל־יְהוּדָה֙ הַנִּקְבָּצִ֣ים אֵלֶ֔יךָ וְאָֽבְדָ֖ה שְׁאֵרִ֥ית יְהוּדָֽה׃ טז וַיֹּ֨אמֶר גְּדַלְיָ֤הוּ בֶן־אֲחִיקָם֙ אֶל־יֽוֹחָנָ֣ן בֶּן־קָרֵ֔חַ אַֽל־תַּעֲשֵׂ֖ה אֶת־הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֑ה כִּֽי־שֶׁ֛קֶר אַתָּ֥ה דֹבֵ֖ר אֶל־יִשְׁמָעֵֽאל׃
פרק מא א וַיְהִ֣י ׀ בַּחֹ֣דֶשׁ הַשְּׁבִיעִ֗י בָּ֣א יִשְׁמָעֵ֣אל בֶּן־נְתַנְיָ֣ה בֶן־אֱלִֽישָׁמָ֣ע מִזֶּ֣רַע הַ֠מְּלוּכָה וְרַבֵּ֨י הַמֶּ֜לֶךְ וַֽעֲשָׂרָ֨ה אֲנָשִׁ֥ים אִתּ֛וֹ אֶל־גְּדַלְיָ֥הוּ בֶן־אֲחִיקָ֖ם הַמִּצְפָּ֑תָה וַיֹּ֨אכְלוּ שָׁ֥ם לֶ֛חֶם יַחְדָּ֖ו בַּמִּצְפָּֽה׃ ב וַיָּקָם֩ יִשְׁמָעֵ֨אל בֶּן־נְתַנְיָ֜ה וַֽעֲשֶׂ֥רֶת הָֽאֲנָשִׁ֣ים ׀ אֲשֶׁר־הָי֣וּ אִתּ֗וֹ וַ֠יַּכּוּ אֶת־גְּדַלְיָ֨הוּ בֶן־אֲחִיקָ֧ם בֶּן־שָׁפָ֛ן בַּחֶ֖רֶב וַיָּ֣מֶת אֹת֑וֹ אֲשֶׁר־הִפְקִ֥יד מֶֽלֶךְ־בָּבֶ֖ל בָּאָֽרֶץ׃ ג וְאֵ֣ת כָּל־הַיְּהוּדִ֗ים אֲשֶׁר־הָי֨וּ אִתּ֤וֹ אֶת־גְּדַלְיָ֨הוּ֙ בַּמִּצְפָּ֔ה וְאֶת־הַכַּשְׂדִּ֖ים אֲשֶׁ֣ר נִמְצְאוּ־שָׁ֑ם אֵ֚ת אַנְשֵׁ֣י הַמִּלְחָמָ֔ה הִכָּ֖ה יִשְׁמָעֵֽאל׃
֍֍ ֍
(יג) וְיוֹחָנָן בֶּן קָרֵחַ, וְכָל שָׂרֵי הַחֲיָלִים אֲשֶׁר היו בַּשָּׂדֶה, בָּאוּ אֶל גְּדַלְיָהוּ הַמִּצְפָּתָה.
(יד) וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו, הֲיָדֹעַ תֵּדַע כִּי בַּעֲלִיס מֶלֶךְ בְּנֵי עַמּוֹן שָׁלַח אֶת יִשְׁמָעֵאל בֶּן נְתַנְיָה לְהַכֹּתְךָ נָפֶשׁ, וְלֹא הֶאֱמִין לָהֶם גְּדַלְיָהוּ בֶּן אֲחִיקָם.
(טו) וְיוֹחָנָן בֶּן קָרֵחַ אָמַר אֶל גְּדַלְיָהוּ בַסֵּתֶר, בַּמִּצְפָּה, לֵאמֹר, אם אתה חושש להרוג את ישמעאל בן נתניה מחמת שאינך בטוח בדבר, ואינך רוצה שיאמרו העם שאתה ממית אנשים ללא משפט, אֵלְכָה נָּא אני, וְאַכֶּה אֶת יִשְׁמָעֵאל בֶּן נְתַנְיָה בסתר, וְאִישׁ לֹא יֵדָע. לָמָּה יַכֶּכָּה נֶּפֶשׁ, וְנָפֹצוּ כָּל יְהוּדָה הַנִּקְבָּצִים אֵלֶיךָ, וְאָבְדָה שְׁאֵרִית יְהוּדָה.
(טז) אך גדליהו בן אחיקם לא האמין כלל לדברי יוחנן בן קרח, וַיֹּאמֶר גְּדַלְיָהוּ בֶן אֲחִיקָם אֶל יוֹחָנָן בֶּן קָרֵחַ, אַל תַּעֲשֵׂה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה, כִּי שֶׁקֶר אַתָּה דֹבֵר אֶל יִשְׁמָעֵאל.
פרק מא (א) וַיְהִי בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי, הוא חודש תשרי, בָּא יִשְׁמָעֵאל בֶּן נְתַנְיָה בֶן אֱלִישָׁמָע, שהיה מִזֶּרַע הַמְּלוּכָה, ולכן רצה להרוג את גדליה ולהשתרר על העם, כי חשב שהוא ראוי לכך, וְרַבֵּי הַמֶּלֶךְ, וַעֲשָׂרָה אֲנָשִׁים אִתּוֹ, אֶל גְּדַלְיָהוּ בֶן אֲחִיקָם הַמִּצְפָּתָה, וַיֹּאכְלוּ שָׁם לֶחֶם יַחְדָּו בַּמִּצְפָּה.
(ב) וַיָּקָם יִשְׁמָעֵאל בֶּן נְתַנְיָה וַעֲשֶׂרֶת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָיוּ אִתּוֹ, וַיַּכּוּ אֶת גְּדַלְיָהוּ בֶן אֲחִיקָם בֶּן שָׁפָן בַּחֶרֶב, וַיָּמֶת אֹתוֹ ישמעאל בעצמו, והסיבה הנוספת להריגתו היתה אֲשֶׁר הִפְקִיד מֶלֶךְ בָּבֶל את גדליה בָּאָרֶץ, וישמעאל היה שליחו של מלך בני עמון, שהיה שונא את מלך בבל, ורצה שתהיה ארץ ישראל תחת ממשלתו.
(ג) וְאֵת כָּל הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר הָיוּ אִתּוֹ, אֶת גְּדַלְיָהוּ, בַּמִּצְפָּה, וְאֶת הַכַּשְׂדִּים אֲשֶׁר נִמְצְאוּ שָׁם, אֵת אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה הִכָּה יִשְׁמָעֵאל, ולכן הרג את כל הכשדים שהיו שם, כי כולם היו אנשי מלחמה, ומבין היהודים הרג את אותם שהיו אנשי מלחמה.
