שיעור 229, ספר ירמיהו, פרק מב, א-ו
א וַֽיִּגְּשׁוּ֙ כָּל־שָׂרֵ֣י הַֽחֲיָלִ֔ים וְיֽוֹחָנָן֙ בֶּן־קָרֵ֔חַ וִֽיזַנְיָ֖ה בֶּן־הוֹשַֽׁעְיָ֑ה וְכָל־הָעָ֖ם מִקָּטֹ֥ן וְעַד־גָּדֽוֹל׃ ב וַיֹּֽאמְר֞וּ אֶל־יִרְמְיָ֣הוּ הַנָּבִ֗יא תִּפָּל־נָ֤א תְחִנָּתֵ֨נוּ֙ לְפָנֶ֔יךָ וְהִתְפַּלֵּ֤ל בַּֽעֲדֵ֨נוּ֙ אֶל־יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ בְּעַ֖ד כָּל־הַשְּׁאֵרִ֣ית הַזֹּ֑את כִּֽי־נִשְׁאַ֤רְנוּ מְעַט֙ מֵֽהַרְבֵּ֔ה כַּֽאֲשֶׁ֥ר עֵינֶ֖יךָ רֹא֥וֹת אֹתָֽנוּ׃ ג וְיַגֶּד־לָ֨נוּ֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ אֶת־הַדֶּ֖רֶךְ אֲשֶׁ֣ר נֵֽלֶךְ־בָּ֑הּ וְאֶת־הַדָּבָ֖ר אֲשֶׁ֥ר נַֽעֲשֶֽׂה׃ ד וַיֹּ֨אמֶר אֲלֵיהֶ֜ם יִרְמְיָ֤הוּ הַנָּבִיא֙ שָׁמַ֔עְתִּי הִנְנִ֧י מִתְפַּלֵּ֛ל אֶל־יְהוָ֥ה אֱלֹֽהֵיכֶ֖ם כְּדִבְרֵיכֶ֑ם וְֽהָיָ֡ה כָּֽל־הַדָּבָר֩ אֲשֶׁר־יַֽעֲנֶ֨ה יְהוָ֤ה אֶתְכֶם֙ אַגִּ֣יד לָכֶ֔ם לֹֽא־אֶמְנַ֥ע מִכֶּ֖ם דָּבָֽר׃ ה וְהֵ֨מָּה֙ אָֽמְר֣וּ אֶֽל־יִרְמְיָ֔הוּ יְהִ֤י יְהוָה֙ בָּ֔נוּ לְעֵ֖ד אֱמֶ֣ת וְנֶֽאֱמָ֑ן אִם־לֹ֡א כְּֽכָל־הַ֠דָּבָר אֲשֶׁ֨ר יִֽשְׁלָחֲךָ֜ יְהוָ֧ה אֱלֹהֶ֛יךָ אֵלֵ֖ינוּ כֵּ֥ן נַֽעֲשֶֽׂה׃ ו אִם־ט֣וֹב וְאִם־רָ֔ע בְּק֣וֹל ׀ יְהוָ֣ה אֱלֹהֵ֗ינוּ אֲשֶׁ֨ר אֲנַ֜חְנוּ שֹֽׁלְחִ֥ים אֹֽתְךָ֛ אֵלָ֖יו נִשְׁמָ֑ע לְמַ֨עַן֙ אֲשֶׁ֣ר יִֽיטַב־לָ֔נוּ כִּ֣י נִשְׁמַ֔ע בְּק֖וֹל יְהוָ֥ה אֱלֹהֵֽינוּ׃
֍֍ ֍
פרק מב (א) לאחר שנהרג גדליה בן אחיקם, חששו ישראל שהכשדים יענישו אותם על כך, ולכן גמרו בדעתם לברוח למצרים (כמבואר לעיל פרק מא פסוק יז), אך רצו לדעת באיזו דרך לרדת למצרים, וַיִּגְּשׁוּ כָּל שָׂרֵי הַחֲיָלִים, וְיוֹחָנָן בֶּן קָרֵחַ, וִיזַנְיָה בֶּן הוֹשַׁעְיָה, וְכָל הָעָם מִקָּטֹן וְעַד גָּדוֹל.
(ב) וַיֹּאמְרוּ אֶל יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא, תִּפָּל נָא תְחִנָּתֵנוּ לְפָנֶיךָ, וְהִתְפַּלֵּל בַּעֲדֵנוּ אֶל ה' אֱלֹהֶיךָ בְּעַד כָּל הַשְּׁאֵרִית הַזֹּאת, כִּי נִשְׁאַרְנוּ מְעַט מֵהַרְבֵּה, כַּאֲשֶׁר עֵינֶיךָ רֹאוֹת אֹתָנוּ.
(ג) וְיַגֶּד לָנוּ ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר נֵלֶךְ בָּהּ – באיזו דרך נרד למצרים, וְאֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר נַעֲשֶׂה אחרי שנגיע למצרים, כיצד נינצל מיד מלך בבל.
(ד) וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא, שָׁמַעְתִּי את דבריכם, ואכן הִנְנִי מִתְפַּלֵּל אֶל ה' אֱלֹהֵיכֶם כְּדִבְרֵיכֶם, שאשאל אותו באיזו דרך תרדו למצרים, אך הוסיף תנאי לדבריו, וְהָיָה כָּל הַדָּבָר אֲשֶׁר יַעֲנֶה ה' אֶתְכֶם, אפילו אם יצווה שלא תרדו כלל למצרים אלא תשארו בארץ ישראל, אַגִּיד לָכֶם, לֹא אֶמְנַע מִכֶּם דָּבָר, ואז תשמעו לקולו גם להשאר בארץ ישראל, הגם שנראה לכם הדבר כסכנה.
(ה) וְהֵמָּה אָמְרוּ אֶל יִרְמְיָהוּ, יְהִי ה' בָּנוּ לְעֵד אֱמֶת וְנֶאֱמָן, אִם לֹא כְּכָל הַדָּבָר אֲשֶׁר יִשְׁלָחֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ אֵלֵינוּ, כֵּן נַעֲשֶׂה, ואפילו אם יצווה לנו להשאר בארץ ישראל.
(ו) אִם טוֹב יהיה הדבר בעינינו, וְאִם רָע ייראה לנו הדבר, כגון אם יאמר לנו שלא לרדת כלל למצרים, בכל זאת בְּקוֹל ה' אֱלֹהֵינוּ, אֲשֶׁר אֲנַחְנוּ שֹׁלְחִים אֹתְךָ אֵלָיו, נִשְׁמָע, כי גם אם מחמת כן יקרה לנו דבר רע בעולם הזה, הרי יהיה הדבר לְמַעַן אֲשֶׁר יִיטַב לָנוּ, כִּי נִשְׁמַע בְּקוֹל ה' אֱלֹהֵינוּ, והשמיעה בקול ה' היא עצמה הטובה האמיתית, גם אם אין האדם רואה את התוצאה הטובה כבר בעולם הזה. ועוד, שעל ידי שנשמע בקולו ישגיח עלינו להיטיב לנו.
