יב מִֽי־מָדַ֨ד בְּשָֽׁעֳל֜וֹ מַ֗יִם וְשָׁמַ֨יִם֙ בַּזֶּ֣רֶת תִּכֵּ֔ן וְכָ֥ל בַּשָּׁלִ֖שׁ עֲפַ֣ר הָאָ֑רֶץ וְשָׁקַ֤ל בַּפֶּ֨לֶס֙ הָרִ֔ים וּגְבָע֖וֹת בְּמֹֽאזְנָֽיִם׃ יג מִֽי־תִכֵּ֥ן אֶת־ר֖וּחַ ה֑' וְאִ֖ישׁ עֲצָת֥וֹ יֽוֹדִיעֶֽנּוּ׃ יד אֶת־מִ֤י נוֹעָץ֙ וַיְבִינֵ֔הוּ וַֽיְלַמְּדֵ֖הוּ בְּאֹ֣רַח מִשְׁפָּ֑ט וַיְלַמְּדֵ֣הוּ דַ֔עַת וְדֶ֥רֶךְ תְּבוּנ֖וֹת יֽוֹדִיעֶֽנּוּ׃
֍֍֍
(יב) לאחר שאמר לעיל (פסוק י) שאין לייחס לה' חסרון כח ויכולת, מבאר ומוכיח את הדבר מבריאת העולם על ארבע יסודותיו, מִי מָדַד בְּשָׁעֳלוֹ מַיִם – הרי ה' הוא שמדד במידתו את יסוד המים ('שעל' הוא שם מידה), וְשָׁמַיִם בַּזֶּרֶת תִּכֵּן – ואת השמים, שהם יסוד האש, הכין על ידי מדידה ב'זרת' (שם מידה), וְכָל בַּשָּׁלִשׁ עֲפַר הָאָרֶץ – ובמידה ששמה 'שליש' הכין וכלכל את עפר הארץ, באופן שיהא משקל כדור הארץ בדיוק במידה הנכונה, שלא יושפע מכח המשיכה של כל המון הכוכבים המקיפים אותו, וישאר בדיוק במקומו, וְשָׁקַל בַּפֶּלֶס הָרִים – כביכול שקל את ההרים הגדולים בפלס, שהוא המשקל הגדול, וּגְבָעוֹת, הקטנות יותר, שקל בְּמֹאזְנָיִם, כדי לאזן את משקל הכדור לעומת כל היקום, ולהעמידו במקומו הנכון והראוי.
(יג) מִי תִכֵּן אֶת רוּחַ ה' – ויסוד הרוח, המכונה 'רוח ה", גם הוא נעשה על ידו לבד, ומאחר וכל ארבעת היסודות מתייחסים רק אליו, אין מי שיעכב נגד כוחו וחוזקו. וגם מצד החכמה והעצה אין לו מניעה, וְאִישׁ עֲצָתוֹ יוֹדִיעֶנּוּ – וכי מי הוא האיש שממנו צריך ה' לקחת עצה, והלא כל החכמה ממנו היא.
(יד) אֶת מִי נוֹעָץ וַיְבִינֵהוּ – וכי מי הוא שילמד את ה' את ה'בינה', שזהו ההגיון הטבעי המוטבע בלב הכל, וַיְלַמְּדֵהוּ בְּאֹרַח מִשְׁפָּט – או שילמדנו את כללי הלימוד ודרכי התבונה, והלא ודאי אינו צריך ללימודים אלו מזולתו, וַיְלַמְּדֵהוּ דַעַת וְדֶרֶךְ תְּבוּנוֹת יוֹדִיעֶנּוּ – או שיתן לו את הדעת והתבונה הללו, הרי אין ה' זקוק לשום חכמה או עצה זולתו, ואם כן בהכרח אין לפניו שום חסרון, לא בכח ולא בחכמה.
