שיעור 238, ספר ירמיהו, פרק מד, טו-יט
טו וַיַּֽעֲנ֣וּ אֶֽת־יִרְמְיָ֗הוּ כָּל־הָֽאֲנָשִׁ֤ים הַיֹּֽדְעִים֙ כִּֽי־מְקַטְּר֤וֹת נְשֵׁיהֶם֙ לֵֽאלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֔ים וְכָל־הַנָּשִׁ֥ים הָעֹֽמְד֖וֹת קָהָ֣ל גָּד֑וֹל וְכָל־הָעָ֛ם הַיֹּֽשְׁבִ֥ים בְּאֶֽרֶץ־מִצְרַ֖יִם בְּפַתְר֥וֹס לֵאמֹֽר׃ טז הַדָּבָ֛ר אֲשֶׁר־דִּבַּ֥רְתָּ אֵלֵ֖ינוּ בְּשֵׁ֣ם יְהוָ֑ה אֵינֶ֥נּוּ שֹֽׁמְעִ֖ים אֵלֶֽיךָ׃ יז כִּי֩ עָשֹׂ֨ה נַֽעֲשֶׂ֜ה אֶֽת־כָּל־הַדָּבָ֣ר ׀ אֲשֶׁר־יָצָ֣א מִפִּ֗ינוּ לְקַטֵּ֞ר לִמְלֶ֣כֶת הַשָּׁמַיִם֮ וְהַסֵּֽיךְ־לָ֣הּ נְסָכִים֒ כַּֽאֲשֶׁ֨ר עָשִׂ֜ינוּ אֲנַ֤חְנוּ וַֽאֲבֹתֵ֨ינוּ֙ מְלָכֵ֣ינוּ וְשָׂרֵ֔ינוּ בְּעָרֵ֣י יְהוּדָ֔ה וּבְחֻצ֖וֹת יְרֽוּשָׁלִָ֑ם וַנִּֽשְׂבַּֽע־לֶ֨חֶם֙ וַנִּֽהְיֶ֣ה טוֹבִ֔ים וְרָעָ֖ה לֹ֥א רָאִֽינוּ׃ יח וּמִן־אָ֡ז חָדַ֜לְנוּ לְקַטֵּ֨ר לִמְלֶ֧כֶת הַשָּׁמַ֛יִם וְהַסֵּֽךְ־לָ֥הּ נְסָכִ֖ים חָסַ֣רְנוּ כֹ֑ל וּבַחֶ֥רֶב וּבָֽרָעָ֖ב תָּֽמְנוּ׃ יט וְכִֽי־אֲנַ֤חְנוּ מְקַטְּרִים֙ לִמְלֶ֣כֶת הַשָּׁמַ֔יִם וּלְהַסֵּ֥ךְ לָ֖הּ נְסָכִ֑ים הֲמִֽבַּלְעֲדֵ֣י אֲנָשֵׁ֗ינוּ עָשִׂ֨ינוּ לָ֤הּ כַּוָּנִים֙ לְהַ֣עֲצִבָ֔ה וְהַסֵּ֥ךְ לָ֖הּ נְסָכִֽים׃
֍֍ ֍
(טו) ובאותו זמן היו כל הנשים מקטרות לעבודה זרה, אך חלק מהן היו עושות כן שלא מדעת בעליהן, וַיַּעֲנוּ אֶת יִרְמְיָהוּ כָּל הָאֲנָשִׁים הַיֹּדְעִים כִּי מְקַטְּרוֹת נְשֵׁיהֶם לֵאלֹהִים אֲחֵרִים, וְכָל הַנָּשִׁים הָעֹמְדוֹת שם, שהיו כולן מקטרות לעבודה זרה, קָהָל גָּדוֹל, וְכָל הָעָם הַיֹּשְׁבִים בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּפַתְרוֹס, שהם היו מקטרים כולם, האנשים והנשים, לֵאמֹר.
(טז) הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ אֵלֵינוּ בְּשֵׁם ה', אֵינֶנּוּ שֹׁמְעִים אֵלֶיךָ.
(יז) כִּי עָשֹׂה נַעֲשֶׂה אֶת כָּל הַדָּבָר אֲשֶׁר יָצָא מִפִּינוּ, לְקַטֵּר לִמְלֶכֶת הַשָּׁמַיִם, וְהַסֵּיךְ לָהּ נְסָכִים, כי איננו עושים כן לשם עבודה זרה, אלא רק לשם הורדת השפע מהכוכבים והמזלות, ולכבוד השמש שהיא כמלכה על כוכבי השמים, ודרכה משתלשל השפע לעולם, כַּאֲשֶׁר עָשִׂינוּ אֲנַחְנוּ וַאֲבֹתֵינוּ, מְלָכֵינוּ וְשָׂרֵינוּ, בְּעָרֵי יְהוּדָה וּבְחֻצוֹת יְרוּשָׁלִָם, ובאותו זמן שעשינו כן, והיינו בימי מלכי יהודה הרשעים, שהם אחז ומנשה, וַנִּשְׂבַּע לֶחֶם, ובכל זאת לא מרדנו בה', אלא וַנִּהְיֶה טוֹבִים לאלוקים, כי לא היה בכך עבודה זרה, וְרָעָה לֹא רָאִינוּ באותו זמן.
(יח) וּמִן אָז אשר חָדַלְנוּ לְקַטֵּר לִמְלֶכֶת הַשָּׁמַיִם וְהַסֵּךְ לָהּ נְסָכִים, בימי צדקיהו מלך יהודה שהחזיר את העם בתשובה, ומנע מרובם מלעבוד עבודה זרה, חָסַרְנוּ כֹל, כי בימיו באה הרעה, וּבַחֶרֶב וּבָרָעָב תָּמְנוּ, ואם כן הנסיון מראה בהיפך מדברי ירמיהו, שאמר להם שכל הצרות והרעות באו להם בגלל שעבדו עבודה זרה, ואילו הנסיון מראה שרק כאשר הפסיקו לעבוד עבודה זרה באה אליהם הרעה.
(יט) והוסיפו הנשים ואמרו, וְכִי אֲנַחְנוּ מְקַטְּרִים לִמְלֶכֶת הַשָּׁמַיִם וּלְהַסֵּךְ לָהּ נְסָכִים מדעת עצמינו, בסכלות, לשם עבודה זרה, הֲמִבַּלְעֲדֵי אֲנָשֵׁינוּ שהם חכמים ונבונים עָשִׂינוּ לָהּ כַּוָּנִים – דמות מכוונת לקבלת השפע מהכוכבים, לְהַעֲצִבָה – לעשות לה דמות עצב לגרום לה להוריק אלינו את השפע, וְהַסֵּךְ לָהּ נְסָכִים, לא לשם עבודה זרה, אלא לשם ברכה ושפע.
