יז הָֽעֲנִיִּ֨ים וְהָֽאֶבְיוֹנִ֜ים מְבַקְשִׁ֥ים מַ֨יִם֙ וָאַ֔יִן לְשׁוֹנָ֖ם בַּצָּמָ֣א נָשָׁ֑תָּה אֲנִ֤י ה֙' אֶֽעֱנֵ֔ם אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לֹ֥א אֶֽעֶזְבֵֽם׃ יח אֶפְתַּ֤ח עַל־שְׁפָיִים֙ נְהָר֔וֹת וּבְת֥וֹךְ בְּקָע֖וֹת מַעְיָנ֑וֹת אָשִׂ֤ים מִדְבָּר֙ לַֽאֲגַם־מַ֔יִם וְאֶ֥רֶץ צִיָּ֖ה לְמוֹצָ֥אֵי מָֽיִם׃ יט אֶתֵּ֤ן בַּמִּדְבָּר֙ אֶ֣רֶז שִׁטָּ֔ה וַֽהֲדַ֖ס וְעֵ֣ץ שָׁ֑מֶן אָשִׂ֣ים בָּֽעֲרָבָ֗ה בְּר֛וֹשׁ תִּדְהָ֥ר וּתְאַשּׁ֖וּר יַחְדָּֽו׃
֍֍֍
(יז) לאחר שחיזק הנביא את לב ישראל שלא יתייראו מהגויים, כיון שה' יתן להם גבורה וכח למלחמה, ממשיך הנביא ומחזק אותם שלא תיפול רוחם מחמת דלותם: הָעֲנִיִּים וְהָאֶבְיוֹנִים שבישראל, הגם שהם דלים עד כדי כך שהם מְבַקְשִׁים מַיִם, שזהו דבר שנמצא בזול בכל מקום, וָאַיִן, לְשׁוֹנָם בַּצָּמָא נָשָׁתָּה – התייבשה, מחמת הזמן הארוך שהם צמאים בו, אֲנִי ה', ששם הוי"ה מורה על כך שה' הוא בורא הכל, אֶעֱנֵם, ומחמת שאני אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, על ידי מעשיהם הטובים, לֹא אֶעֶזְבֵם כלל.
(יח) ומבאר עתה שהישועה תהיה שלא בדרך הטבע, כי בדרך כלל הנהרות זורמים בעמקים, והמעיינות בהרים, וה' ישנה את דרך הטבע, אֶפְתַּח עַל שְׁפָיִים – על ההרים הגבוהים, נְהָרוֹת, וּבְתוֹךְ בְּקָעוֹת, ייפתחו מַעְיָנוֹת. אָשִׂים מִדְבָּר לַאֲגַם מַיִם, הגם שבדרך כלל המדבר הוא מקום יבש, שאין אגמי מים מצויים בו, וְאֶרֶץ צִיָּה – יבשה, שֶׁחוֹם השמש מייבש את המים הנמצאים שם, אשים לְמוֹצָאֵי מָיִם, כי יימצאו שם מעיינות ומקורות מים.
(יט) אֶתֵּן בַּמִּדְבָּר אֶרֶז ושִׁטָּה, שהם מיני עצים המתאימים לבניית בתים, וַהֲדַס לריח טוב, וְעֵץ שָׁמֶן, להשתמש בעציו להדליק אש ולהאיר, וכל העצים הללו אינם גדלים כלל במדבר בדרך הטבע, אָשִׂים בָּעֲרָבָה, שזהו המקום שגדלים בו קוצים ודרדרים, בְּרוֹשׁ תִּדְהָר וּתְאַשּׁוּר, שהם עצים חשובים ויקרים, ויימצאו כולם יַחְדָּו, באופן שיהיה ברור לכל שאין זה בדרך הטבע, אלא בדרך נס והשגחה פרטית.
