כ לְמַ֧עַן יִרְא֣וּ וְיֵֽדְע֗וּ וְיָשִׂ֤ימוּ וְיַשְׂכִּ֨ילוּ֙ יַחְדָּ֔ו כִּ֥י יַד־ה֖' עָ֣שְׂתָה זֹּ֑את וּקְד֥וֹשׁ יִשְׂרָאֵ֖ל בְּרָאָֽהּ׃ כא קָֽרְב֥וּ רִֽיבְכֶ֖ם יֹאמַ֣ר ה֑' הַגִּ֨ישׁוּ֙ עֲצֻמ֣וֹתֵיכֶ֔ם יֹאמַ֖ר מֶ֥לֶךְ יַֽעֲקֹֽב׃
֍֍֍
(כ) וניסים אלו, של פתיחת נהרות ומעיינות במקומות שאינם ראויים לכך, ופריחת עצים במדבריות, יהיו לְמַעַן יִרְאוּ בראייה מוחשית וְיֵדְעוּ בהכרה שכלית, וְיָשִׂימוּ את הדברים אל ליבם, וְיַשְׂכִּילוּ בהקשות השכליות כולם יַחְדָּו, החכם והכסיל, שאין זו יד המקרה, אלא כִּי יַד ה' עָשְׂתָה זֹּאת, ולא נעשה הדבר בדרכים הטבעיות (כמו שעשוי לקרות לפעמים שיצאו נחלים או מעיינות במקומות כאלו), אלא וּקְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל, המשגיח בפרטות על ישראל, בְּרָאָהּ בריאה חדשה, יש מאין, למעלה מכל גדרי הטבע.
(כא) עתה מסיים הנביא את הויכוח שהתחיל בו עם אומות העולם בתחילת פרק זה, ותחילה פונה לאותם המכחישים לגמרי את מציאות ה', שהם המועטים מבין האומות, ועל זה אומר קָרְבוּ רִיבְכֶם, יֹאמַר ה', כלומר, את ה'ריב' הקטן שיש רק עם מעט מהאומות המכחישים את מציאות ה', ותולים הכל בדרכי הטבע, הקריבו לפני ה', כי כביכול הריב הוא על קיומו. אבל רוב האומות מאמינים בה', אך אינם מודים בכך שעם ישראל הוא העם הנבחר על ידו, ובזה יש ריב גדול, עם רוב האומות, ועל כך אומר, הַגִּישׁוּ עֲצֻמוֹתֵיכֶם – טענותיכם החזקות שאתם מתעצמים בהם, הגישו אלי, יֹאמַר מֶלֶךְ יַעֲקֹב, כלומר, יאמר זאת ה' כשהוא מתגלה כמלך ישראל, שעל דבר זה מתווכחים האומות, ואינם מכירים ומודים בכך שה' הוא מלך יעקב ועושה נפלאות מיוחדות לעם ישראל.
