ח אֲנִ֥י ה֖' ה֣וּא שְׁמִ֑י וּכְבוֹדִי֙ לְאַחֵ֣ר לֹֽא־אֶתֵּ֔ן וּתְהִלָּתִ֖י לַפְּסִילִֽים׃ ט הָרִֽאשֹׁנ֖וֹת הִנֵּה־בָ֑אוּ וַֽחֲדָשׁוֹת֙ אֲנִ֣י מַגִּ֔יד בְּטֶ֥רֶם תִּצְמַ֖חְנָה אַשְׁמִ֥יעַ אֶתְכֶֽם׃
֍֍֍
(ח) אֲנִי ה', הנעלם מכל רעיון והשגה, שאין קיומו תלוי בזולתו, וגם שם הוי"ה הוּא שְׁמִי, שעל ידו אני ניכר לכל הבריות, ששם הוי"ה מורה על כך שה' הוא מהווה את כל העולמות ומשגיח על כולם, ונגד הפילוסופים שהודו בקיומו של ה', שהוא הסיבה הראשונה ואין לו סוף, אך היו אומרים שמחמת גדלותו וכבודו לא יתכן שהוא ברא את העולם ומשגיח עליו, אלא בריאת העולם וההשגחה עליו הם על ידי כוחות אחרים הנאצלים מהסיבה הראשונה, שהיא ה', אומר ה' וּכְבוֹדִי לְאַחֵר לֹא אֶתֵּן, שֶׁיְּיַחֲסוּ את כבוד ה' בבריאת העולמות וההשגחה עליהם לכוחות אחרים, וכנגד האומות המאמינים בה' ובכך שהוא ברא את העולם, אך הגשימוהו בדעתם וייחסו לו תארים גשמיים, ומתוך כך באו לעשות להם פסלים, אומר, וּתְהִלָּתִי לַפְּסִילִים – וכן לא אתן את תהילתי בבריאת העולם לעבודת הפסלים.
(ט) הָרִאשֹׁנוֹת הִנֵּה בָאוּ – הדברים הראשונים שהודיע ה' על ידי הנביאים שיגיעו, כבר באו והתקיימו, וַחֲדָשׁוֹת אֲנִי מַגִּיד – ועתה יאמר דברים שלא התחילה הווייתם כלל, בְּטֶרֶם תִּצְמַחְנָה אַשְׁמִיעַ אֶתְכֶם.
