א וּשְׁלֹמֹ֗ה הָיָ֤ה מוֹשֵׁל֙ בְּכָל־הַמַּמְלָכ֔וֹת מִן־הַנָּהָר֙ אֶ֣רֶץ פְּלִשְׁתִּ֔ים וְעַ֖ד גְּב֣וּל מִצְרָ֑יִם מַגִּשִׁ֥ים מִנְחָ֛ה וְעֹֽבְדִ֥ים אֶת־שְׁלֹמֹ֖ה כָּל־יְמֵ֥י חַיָּֽיו׃ ב וַיְהִ֥י לֶֽחֶם־שְׁלֹמֹ֖ה לְי֣וֹם אֶחָ֑ד שְׁלֹשִׁ֥ים כֹּר֙ סֹ֔לֶת וְשִׁשִּׁ֥ים כֹּ֖ר קָֽמַח׃ ג עֲשָׂרָ֨ה בָקָ֜ר בְּרִאִ֗ים וְעֶשְׂרִ֥ים בָּקָ֛ר רְעִ֖י וּמֵ֣אָה צֹ֑אן לְ֠בַד מֵֽאַיָּ֤ל וּצְבִי֙ וְיַחְמ֔וּר וּבַרְבֻּרִ֖ים אֲבוּסִֽים׃ ד כִּי־ה֞וּא רֹדֶ֣ה ׀ בְּכָל־עֵ֣בֶר הַנָּהָ֗ר מִתִּפְסַח֙ וְעַד־עַזָּ֔ה בְּכָל־מַלְכֵ֖י עֵ֣בֶר הַנָּהָ֑ר וְשָׁל֗וֹם הָ֥יָה ל֛וֹ מִכָּל־עֲבָרָ֖יו מִסָּבִֽיב׃ ה וַיֵּשֶׁב֩ יְהוּדָ֨ה וְיִשְׂרָאֵ֜ל לָבֶ֗טַח אִ֣ישׁ תַּ֤חַת גַּפְנוֹ֙ וְתַ֣חַת תְּאֵֽנָת֔וֹ מִדָּ֖ן וְעַד־בְּאֵ֣ר שָׁ֑בַע כֹּ֖ל יְמֵ֥י שְׁלֹמֹֽה׃ ו וַיְהִ֣י לִשְׁלֹמֹ֗ה אַרְבָּעִ֥ים אֶ֛לֶף אֻֽרְוֹ֥ת סוּסִ֖ים לְמֶרְכָּב֑וֹ וּשְׁנֵים־עָשָׂ֥ר אֶ֖לֶף פָּֽרָשִֽׁים׃ ז וְכִלְכְּלוּ֩ הַנִּצָּבִ֨ים הָאֵ֜לֶּה אֶת־הַמֶּ֣לֶךְ שְׁלֹמֹ֗ה וְאֵ֧ת כָּל־הַקָּרֵ֛ב אֶל־שֻׁלְחַ֥ן הַמֶּֽלֶךְ־שְׁלֹמֹ֖ה אִ֣ישׁ חָדְשׁ֑וֹ לֹ֥א יְעַדְּר֖וּ דָּבָֽר׃ ח וְהַשְּׂעֹרִ֣ים וְהַתֶּ֔בֶן לַסּוּסִ֖ים וְלָרָ֑כֶשׁ יָבִ֗אוּ אֶל־הַמָּקוֹם֙ אֲשֶׁ֣ר יִֽהְיֶה־שָּׁ֔ם אִ֖ישׁ כְּמִשְׁפָּטֽוֹ׃
֍ ֍ ֍
(א) והטעם שהוצרך שלמה להחזיק בית מלכות מפואר וכבד כל כך [ולפי החשבון היו אוכלים בבית מלכותו בכל יום ששים אלף איש], כיון שלא היתה מלכותו רק על ישראל, אלא וּשְׁלֹמֹה הָיָה מוֹשֵׁל בְּכָל הַמַּמְלָכוֹת, מִן הַנָּהָר אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים וְעַד גְּבוּל מִצְרָיִם, ולפי גודל מלכותו כן יגדל כבוד ביתו ושולחנו, ומטעם זה גם לא היה הדבר כבד על ישראל, כיון שכל אותם עמים המשועבדים לשלמה היו מַגִּשִׁים מִנְחָה, וְעֹבְדִים אֶת שְׁלֹמֹה כָּל יְמֵי חַיָּיו, וכיון שינקו ישראל את כל השפע של הגויים אשר סביבותיהם, לא היה קשה בעיניהם לכלכל את שולחן המלך.
(ב) וַיְהִי לֶחֶם שולחן שְׁלֹמֹה לְיוֹם אֶחָד, שְׁלֹשִׁים כֹּר סֹלֶת, וְשִׁשִּׁים כֹּר קָמַח.
(ג) עֲשָׂרָה בָקָר בְּרִאִים, וְעֶשְׂרִים בָּקָר רְעִי [-גרועים], וּמֵאָה צֹאן, לְבַד מֵאַיָּל וּצְבִי וְיַחְמוּר, וּבַרְבֻּרִים אֲבוּסִים, אשר היו עולים על שולחנו.
(ד) כִּי הוּא רֹדֶה בְּכָל עֵבֶר הַנָּהָר, מִתִּפְסַח וְעַד עַזָּה, בְּכָל מַלְכֵי עֵבֶר הַנָּהָר, ואף על פי שהיה שלמה איש שלום ולא יצא למלחמה, מכל מקום כיון שהיו לו סוסי מלחמה רבים המוכנים ליום קרב, כמו שיבואר להלן, נפל פחדו על כל העמים, ונכנעו לו ללא מלחמה, וְשָׁלוֹם הָיָה לוֹ מִכָּל עֲבָרָיו מִסָּבִיב, אפילו מצד העמים שלא היה רודה בהם, מכל מקום התייראו מפניו, ולא נלחמו בו מעולם.
(ה) וַיֵּשֶׁב יְהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל לָבֶטַח, כי לא היתה כל מלחמה באותו זמן, אִישׁ תַּחַת גַּפְנוֹ וְתַחַת תְּאֵנָתוֹ, מִדָּן וְעַד בְּאֵר שָׁבַע, ודבר זה נמשך כֹּל יְמֵי שְׁלֹמֹה.
(ו) וַיְהִי לִשְׁלֹמֹה למטרה זו של הטלת אימה על כל הגויים שסביביו, אַרְבָּעִים אֶלֶף אֻרְוֹת סוּסִים לְמֶרְכָּבוֹ, המוכנים למלחמה, וּשְׁנֵים עָשָׂר אֶלֶף פָּרָשִׁים.
(ז) וְכִלְכְּלוּ הַנִּצָּבִים הָאֵלֶּה אֶת הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה וְאֵת כָּל הַקָּרֵב אֶל שֻׁלְחַן הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה, אִישׁ חָדְשׁוֹ, לֹא יְעַדְּרוּ דָּבָר.
(ח) וְהַשְּׂעֹרִים וְהַתֶּבֶן לַסּוּסִים וְלָרָכֶשׁ יָבִאוּ הניצבים אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִהְיֶה שָּׁם, אִישׁ כְּמִשְׁפָּטוֹ.
