יד הֶֽחֱשֵׁ֨יתִי֙ מֵֽעוֹלָ֔ם אַֽחֲרִ֖ישׁ אֶתְאַפָּ֑ק כַּיּֽוֹלֵדָ֣ה אֶפְעֶ֔ה אֶשֹּׁ֥ם וְאֶשְׁאַ֖ף יָֽחַד׃ טו אַֽחֲרִ֤יב הָרִים֙ וּגְבָע֔וֹת וְכָל־עֶשְׂבָּ֖ם אוֹבִ֑ישׁ וְשַׂמְתִּ֤י נְהָרוֹת֙ לָֽאִיִּ֔ים וַֽאֲגַמִּ֖ים אוֹבִֽישׁ׃ טז וְהֽוֹלַכְתִּ֣י עִוְרִ֗ים בְּדֶ֨רֶךְ֙ לֹ֣א יָדָ֔עוּ בִּנְתִיב֥וֹת לֹֽא־יָדְע֖וּ אַדְרִיכֵ֑ם אָשִׂים֩ מַחְשָׁ֨ךְ לִפְנֵיהֶ֜ם לָא֗וֹר וּמַֽעֲקַשִּׁים֙ לְמִישׁ֔וֹר אֵ֚לֶּה הַדְּבָרִ֔ים עֲשִׂיתִ֖ם וְלֹ֥א עֲזַבְתִּֽים׃ יז נָסֹ֤גוּ אָחוֹר֙ יֵבֹ֣שׁוּ בֹ֔שֶׁת הַבֹּֽטְחִ֖ים בַּפָּ֑סֶל הָאֹֽמְרִ֥ים לְמַסֵּכָ֖ה אַתֶּ֥ם אֱלֹהֵֽינוּ׃
֍֍֍
(יד) האם הֶחֱשֵׁיתִי מֵעוֹלָם מלנקום במכעיסי, שמחמת כן אַחֲרִישׁ אֶתְאַפָּק עתה, הלא מאז ומעולם העניש ה' את הפושעים בו, ואף עתה יעשה כן, כַּיּוֹלֵדָה אֶפְעֶה – כמו אשה הכורעת ללדת, הנושמת בקול ובמהירות, וכביכול שואפת רוח ומוציאה אויר בבת אחת, כך אֶשֹּׁם וְאֶשְׁאַף יָחַד, וזהו משל לרעש הארץ שיהיה באותו זמן.
(טו) ועל ידי אותו רעש עצום אַחֲרִיב הָרִים וּגְבָעוֹת, שיפלו ההרים והגבעות אל העמקים שסביבם, וְכָל עֶשְׂבָּם אוֹבִישׁ, וְשַׂמְתִּי את הנְהָרוֹת שהיו בעמק לָאִיִּים, כי ההרים שיפלו לתוכם ימלאו אותם, וַאֲגַמִּים שסביבם אוֹבִישׁ.
(טז) ותכלית הפלת ההרים ומילוי העמקים תהיה ליצור דרך ישרה באותם מקומות עבור בני ישראל השבים מגלותם, ועל ידי שתהיה הדרך ישרה, וְהוֹלַכְתִּי עִוְרִים בְּדֶרֶךְ לֹא יָדָעוּ, ואפילו בִּנְתִיבוֹת – בשבילים קטנים וצדדיים אשר לֹא יָדְעוּ, אַדְרִיכֵם, שיוכלו ללכת לבדם ללא מדריך ומנהל, אָשִׂים את המַחְשָׁךְ אשר לִפְנֵיהֶם לָאוֹר, וּמַעֲקַשִּׁים – ודרכים עקלקלות ומפותלות לְמִישׁוֹר, אֵלֶּה הַדְּבָרִים עֲשִׂיתִם כבר מעולם, וְלֹא עֲזַבְתִּים גם עתה, אלא אעשה אותם שוב.
(יז) נָסֹגוּ אָחוֹר, יֵבֹשׁוּ בֹשֶׁת, ומבאר כי יסוגו לאחור אותם הַבֹּטְחִים בַּפָּסֶל, שהאמינו במציאות ה', אך בטחו בפסל שיהיה האמצעי בינם לבין ה', והם יסוגו מבטחונם בו על ידי שיראו שאין בו כל תועלת, ויבושו בושת אותם הָאֹמְרִים לְמַסֵּכָה אַתֶּם אֱלֹהֵינוּ, שכפרו לגמרי בה' והאמינו שהפסל הוא האלהים, והם יתביישו בושה עצומה על גודל סכלותם, לומר לפסל שהוא אלהיהם.
