יח אַֽל־תִּזְכְּר֖וּ רִֽאשֹׁנ֑וֹת וְקַדְמֹנִיּ֖וֹת אַל־תִּתְבֹּנָֽנוּ׃ יט הִנְנִ֨י עֹשֶׂ֤ה חֲדָשָׁה֙ עַתָּ֣ה תִצְמָ֔ח הֲל֖וֹא תֵֽדָע֑וּהָ אַ֣ף אָשִׂ֤ים בַּמִּדְבָּר֙ דֶּ֔רֶךְ בִּֽישִׁמ֖וֹן נְהָרֽוֹת׃ כ תְּכַבְּדֵ֨נִי֙ חַיַּ֣ת הַשָּׂדֶ֔ה תַּנִּ֖ים וּבְנ֣וֹת יַֽעֲנָ֑ה כִּֽי־נָתַ֨תִּי בַמִּדְבָּ֜ר מַ֗יִם נְהָרוֹת֙ בִּֽישִׁימֹ֔ן לְהַשְׁק֖וֹת עַמִּ֥י בְחִירִֽי׃ כא עַם־זוּ֙ יָצַ֣רְתִּי לִ֔י תְּהִלָּתִ֖י יְסַפֵּֽרוּ׃
֍֍֍
(יח) ממשיך הנביא ואומר לישראל, אַל תִּזְכְּרוּ רִאשֹׁנוֹת – הרי את הגאולה הראשונה, שהיא היציאה ממצרים, אינכם רוצים לזכור, כיון שהיה הדבר לפני זמן רב, וכבר נשכח מליבכם. וְקַדְמֹנִיּוֹת אַל תִּתְבֹּנָנוּ – ואף אינכם רוצים להתבונן בגאולת בבל, שהיתה בזמן קדום הסמוך לזמנכם, כיון שהיתה זו גאולה בניסים נסתרים, הנראים כדרך הטבע, ורק המתבונן בהם היטב רואה את יד ה'.
(יט) אבל עתה, בגאולה העתידה, תהיו מוכרחים לזכור ולהתבונן, כי הִנְנִי עֹשֶׂה גאולה חֲדָשָׁה, שיהיו בה שתי המעלות, עַתָּה תִצְמָח – תהיה היא בזמנכם, ובודאי תזכרוה, הֲלוֹא תֵדָעוּהָ – מחמת שהניסים שבה יהיו גלויים, לא תצטרכו להתבונן כדי להכיר את יד ה', אלא תדעו זאת בהשגת החושים, כי הכל יראו ויידעו כי אצבע אלוקים היא, אַף אָשִׂים בַּמִּדְבָּר דֶּרֶךְ, בִּישִׁמוֹן נְהָרוֹת, וכפי שהתנבא לעיל (פרק לה).
(כ) ומחמת ניסים גלויים אלו תְּכַבְּדֵנִי אפילו חַיַּת הַשָּׂדֶה, שאינה צריכה לדרך החדשה שתהיה במדבר, וגם תַּנִּים וּבְנוֹת יַעֲנָה שאינם זקוקים למי הנהרות, כיון שהם חיים תמיד במקומות יבשים ומדבריות, והגם שלא נבראו החיות לתכלית זו של הודאה לה', ועל אף שניסים אלו לא נעשו עבורם, אף על פי כן יכבדו את ה', על כִּי נָתַתִּי בַמִּדְבָּר מַיִם, נְהָרוֹת בִּישִׁימֹן, לְהַשְׁקוֹת עַמִּי בְחִירִי.
(כא) לאחר שתיאר הנביא את הניסים הגדולים שיהיו בעת הגאולה השלימה, מוסיף ואומר, עַם זוּ שעבורם נעשים כל הניסים הללו, יָצַרְתִּי לִי – נוצרו רק כדי להלל את ה', כל שכן שבאותו זמן תְּהִלָּתִי יְסַפֵּרוּ, כי הם אלו שישיגו תועלת מכל הניסים הללו שייעשו עבורם, ובאותו זמן ודאי יכירו ישראל ויספרו את מעשי ה' ונפלאותיו.
