שיעור 26. ספר יהושע, פרק י, א-ח

פרק י א וַיְהִי֩ כִשְׁמֹ֨עַ אֲדֹֽנִי־צֶ֜דֶק מֶ֣לֶךְ יְרֽוּשָׁלִַ֗ם כִּֽי־לָכַ֨ד יְהוֹשֻׁ֣עַ אֶת־הָעַי֮ וַיַּֽחֲרִימָהּ֒ כַּֽאֲשֶׁ֨ר עָשָׂ֤ה לִֽירִיחוֹ֙ וּלְמַלְכָּ֔הּ כֵּן־עָשָׂ֥ה לָעַ֖י וּלְמַלְכָּ֑הּ וְכִ֨י הִשְׁלִ֜ימוּ יֹֽשְׁבֵ֤י גִבְעוֹן֙ אֶת־יִשְׂרָאֵ֔ל וַיִּֽהְי֖וּ בְּקִרְבָּֽם׃ ב וַיִּֽירְא֣וּ מְאֹ֔ד כִּ֣י עִ֤יר גְּדוֹלָה֙ גִּבְע֔וֹן כְּאַחַ֖ת עָרֵ֣י הַמַּמְלָכָ֑ה וְכִ֨י הִ֤יא גְדוֹלָה֙ מִן־הָעַ֔י וְכָל־אֲנָשֶׁ֖יהָ גִּבֹּרִֽים׃ ג וַיִּשְׁלַ֨ח אֲדֹֽנִי־צֶ֜דֶק מֶ֣לֶךְ יְרֽוּשָׁלִַ֗ם אֶל־הוֹהָ֣ם מֶֽלֶךְ־חֶ֠בְרוֹן וְאֶל־פִּרְאָ֨ם מֶֽלֶךְ־יַרְמ֜וּת וְאֶל־יָפִ֧יעַ מֶֽלֶךְ־לָכִ֛ישׁ וְאֶל־דְּבִ֥יר מֶֽלֶךְ־עֶגְל֖וֹן לֵאמֹֽר׃ ד עֲלֽוּ־אֵלַ֣י וְעִזְרֻ֔נִי וְנַכֶּ֖ה אֶת־גִּבְע֑וֹן כִּֽי־הִשְׁלִ֥ימָה אֶת־יְהוֹשֻׁ֖עַ וְאֶת־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ ה וַיֵּאָֽסְפ֨וּ וַֽיַּעֲל֜וּ חֲמֵ֣שֶׁת ׀ מַלְכֵ֣י הָֽאֱמֹרִ֗י מֶ֣לֶךְ יְרֽוּשָׁלִַ֜ם מֶֽלֶךְ־חֶבְר֤וֹן מֶֽלֶךְ־יַרְמוּת֙ מֶֽלֶךְ־לָכִ֣ישׁ מֶֽלֶךְ־עֶגְל֔וֹן הֵ֖ם וְכָל־מַֽחֲנֵיהֶ֑ם וַֽיַּחֲנוּ֙ עַל־גִּבְע֔וֹן וַיִּֽלָּחֲמ֖וּ עָלֶֽיהָ׃ ו וַיִּשְׁלְח֣וּ אַנְשֵׁי֩ גִבְע֨וֹן אֶל־יְהוֹשֻׁ֤עַ אֶל־הַֽמַּחֲנֶה֙ הַגִּלְגָּ֣לָה לֵאמֹ֔ר אַל־תֶּ֥רֶף יָדֶ֖יךָ מֵֽעֲבָדֶ֑יךָ עֲלֵ֧ה אֵלֵ֣ינוּ מְהֵרָ֗ה וְהוֹשִׁ֤יעָה לָּ֨נוּ֙ וְעָזְרֵ֔נוּ כִּ֚י נִקְבְּצ֣וּ אֵלֵ֔ינוּ כָּל־מַלְכֵ֥י הָֽאֱמֹרִ֖י יֹֽשְׁבֵ֥י הָהָֽר׃ ז וַיַּ֨עַל יְהוֹשֻׁ֜עַ מִן־הַגִּלְגָּ֗ל ה֚וּא וְכָל־עַ֤ם הַמִּלְחָמָה֙ עִמּ֔וֹ וְכֹ֖ל גִּבּוֹרֵ֥י הֶחָֽיִל׃ ח וַיֹּ֨אמֶר ה֤' אֶל־יְהוֹשֻׁ֨עַ֙ אַל־תִּירָ֣א מֵהֶ֔ם כִּ֥י בְיָֽדְךָ֖ נְתַתִּ֑ים לֹֽא־יַעֲמֹ֥ד אִ֛ישׁ מֵהֶ֖ם בְּפָנֶֽיךָ׃

– – – – –

(א) וַיְהִי כִשְׁמֹעַ אֲדֹנִי צֶדֶק מֶלֶךְ יְרוּשָׁלִַם, כִּי לָכַד יְהוֹשֻׁעַ אֶת הָעַי בדרך תחבולות, חשב שכיון שמלחמותיו של יהושע נעשות בדרך טבעית יוכל לנצחו, וַיַּחֲרִימָהּ, כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לִירִיחוֹ וּלְמַלְכָּהּ כֵּן עָשָׂה לָעַי וּלְמַלְכָּהּ, וחשב מחמת כן שיחרים יהושע את כל הערים, ומחמת כן התעורר יותר לצאת למלחמה נגדו, וְכִי הִשְׁלִימוּ יֹשְׁבֵי גִבְעוֹן אֶת יִשְׂרָאֵל ובזה הביאו מורך בלב כל הגויים שהיו בארץ, וַיִּהְיוּ בְּקִרְבָּם, ועל ידי זה ימצאו ישראל ערי מושב שיספקו להם מסתור וצידה.

(ב) וַיִּירְאוּ מְאֹד שעוד אומות יעשו כמעשיהם של הגבעונים וישלימו עם ישראל, כִּי עִיר גְּדוֹלָה בחשיבותה היתה גִּבְעוֹן, כְּאַחַת עָרֵי הַמַּמְלָכָה, וְכִי הִיא גְדוֹלָה במספר יושביה יותר מִן הָעַי, וְכָל אֲנָשֶׁיהָ גִּבֹּרִים, ומאחר שעיר גדולה וחשובה וחזקה כל כך השלימה עם ישראל, יעשו כן רבים.

(ג) וַיִּשְׁלַח אֲדֹנִי צֶדֶק מֶלֶךְ יְרוּשָׁלִַם אֶל הוֹהָם מֶלֶךְ חֶבְרוֹן, וְאֶל פִּרְאָם מֶלֶךְ יַרְמוּת, וְאֶל יָפִיעַ מֶלֶךְ לָכִישׁ, וְאֶל דְּבִיר מֶלֶךְ עֶגְלוֹן לֵאמֹר.

(ד) עֲלוּ אֵלַי וְעִזְרֻנִי, וְנַכֶּה אֶת גִּבְעוֹן, כִּי הִשְׁלִימָה אֶת יְהוֹשֻׁעַ וְאֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, ומאחר וכל המלכים התקבצו בתחילה כדי להלחם בישראל, והלכה גבעון והשלימה עמם, הרי זו הנהגה המתנגדת לחוקי המדינה, ומזיקים בזה לשאר האומות, ולכן ראוי להכותם.

(ה) וַיֵּאָסְפוּ וַיַּעֲלוּ חֲמֵשֶׁת מַלְכֵי הָאֱמֹרִי, שהם מֶלֶךְ יְרוּשָׁלִַם, מֶלֶךְ חֶבְרוֹן, מֶלֶךְ יַרְמוּת, מֶלֶךְ לָכִישׁ, מֶלֶךְ עֶגְלוֹן, הֵם וְכָל מַחֲנֵיהֶם, וַיַּחֲנוּ עַל גִּבְעוֹן וַיִּלָּחֲמוּ עָלֶיהָ.

(ו) וַיִּשְׁלְחוּ אַנְשֵׁי גִבְעוֹן אֶל יְהוֹשֻׁעַ אֶל הַמַּחֲנֶה הַגִּלְגָּלָה לֵאמֹר, אַל תֶּרֶף יָדֶיךָ מֵעֲבָדֶיךָ, עֲלֵה אֵלֵינוּ מְהֵרָה, וְהוֹשִׁיעָה לָּנוּ ישועה מושלמת, וְעָזְרֵנוּ – או שלכל הפחות תעזור לנו מעט, כִּי נִקְבְּצוּ אֵלֵינוּ כָּל מַלְכֵי הָאֱמֹרִי יֹשְׁבֵי הָהָר.

(ז) וַיַּעַל יְהוֹשֻׁעַ מִן הַגִּלְגָּל, הוּא וְכָל עַם הַמִּלְחָמָה עִמּוֹ, וְכֹל גִּבּוֹרֵי הֶחָיִל.

(ח) וַיֹּאמֶר ה' אֶל יְהוֹשֻׁעַ, אַל תִּירָא מֵהֶם, כִּי בְיָדְךָ נְתַתִּים – הרי הם כנתונים כבר בידך, כי כל הסיבה שהתקבצו לכאן כל חמשת המלכים היא כדי שיפלו בידך, לֹא יַעֲמֹד אִישׁ מֵהֶם בְּפָנֶיךָ, כי כולם יפלו לפניך.