כה אָֽנֹכִ֨י אָֽנֹכִ֥י ה֛וּא מֹחֶ֥ה פְשָׁעֶ֖יךָ לְמַֽעֲנִ֑י וְחַטֹּאתֶ֖יךָ לֹ֥א אֶזְכֹּֽר׃ כו הַזְכִּירֵ֕נִי נִשָּֽׁפְטָ֖ה יָ֑חַד סַפֵּ֥ר אַתָּ֖ה לְמַ֥עַן תִּצְדָּֽק׃ כז אָבִ֥יךָ הָֽרִאשׁ֖וֹן חָטָ֑א וּמְלִיצֶ֖יךָ פָּ֥שְׁעוּ בִֽי׃ כח וַֽאֲחַלֵּ֖ל שָׂ֣רֵי קֹ֑דֶשׁ וְאֶתְּנָ֤ה לַחֵ֨רֶם֙ יַֽעֲקֹ֔ב וְיִשְׂרָאֵ֖ל לְגִדּוּפִֽים׃
֍֍֍
(כה) וגם אם יחשוב האדם כי במחילת החטאים שבשוגג יש לו חלק ושותפות מאחר והוא מביא עליהם קרבן, הרי עיקר הענין הוא להעביר את הפשעים שנעשים במזיד, ועליהם אין מביאים קרבן, אלא אָנֹכִי אָנֹכִי הוּא מֹחֶה פְשָׁעֶיךָ, ללא כל שותפות עם מעשי האדם, ואני עושה כן לְמַעֲנִי, כי חפץ חסד ה', וְחַטֹּאתֶיךָ לֹא אֶזְכֹּר – ואילו החטאים שבשגגה אינם נזכרים כלל, לעומת הפשעים, ונמצא שעיקר המחילה היא על הפשעים, ובהם אין הקרבנות מועילים, אלא עושה זאת ה' רק דרך נדבה וחסד.
(כו) ומוסיף ה' ואומר, אמנם אני לא אזכור כלל את חטאתיך, אך אם לך יש איזו זכות וטענה, הַזְכִּירֵנִי אותה, נִשָּׁפְטָה יָחַד לראות אם יש ממש בדבריך, ולא אסתור את דבריך אלא סַפֵּר אַתָּה את הדברים כרצונך, אם תמצא בהם צד זכות לעצמך, לְמַעַן תִּצְדָּק – כי רוצה ה' להצדיקך, אם תהיה לך איזו טענה.
(כז) אמנם יודע ה' כי לא תמצא שום זכות, שהרי אָבִיךָ הָרִאשׁוֹן חָטָא, כלומר, הדורות הראשונים שהיו בזמן הבית, כבר חטאו נגד ה', וּמְלִיצֶיךָ, שהם הכהנים והנביאים פָּשְׁעוּ בִי במזיד, כי אצל המון העם אפילו הזדונות נחשבים קצת כשגגות, שאינם יודעים את חומרת העבירות, ואילו אצל הצדיקים והנביאים אפילו השגגות מכונים פשעים, כי לגודל מעלתם עליהם להזהר יותר במעשיהם, שלא לחטוא אפילו בשגגה.
(כח) ומחמת שהצדיקים חטאו, וַאֲחַלֵּל שָׂרֵי קֹדֶשׁ, שהם הכהנים והנביאים, ומחמת שהמון העם חטא, וְאֶתְּנָה לַחֵרֶם (-שממה ואבדון) את יַעֲקֹב, שהם המון העם, וְיִשְׂרָאֵל, שהם הצדיקים והקדושים, נתתי לְגִדּוּפִים, שגידפו הגויים על תורתם וקדושתם.
