ד וְצָֽמְח֖וּ בְּבֵ֣ין חָצִ֑יר כַּֽעֲרָבִ֖ים עַל־יִבְלֵי־מָֽיִם׃ ה זֶ֤ה יֹאמַר֙ לַֽה֣' אָ֔נִי וְזֶ֖ה יִקְרָ֣א בְשֵֽׁם־יַעֲקֹ֑ב וְזֶ֗ה יִכְתֹּ֤ב יָדוֹ֙ לַֽה֔' וּבְשֵׁ֥ם יִשְׂרָאֵ֖ל יְכַנֶּֽה׃
֍֍֍
(ד) וְצָמְחוּ בְּבֵין חָצִיר – וגם הצומחים בין ה'חציר', שיש לו שתי חסרונות, שהוא מתייבש במהירות, וגדל במקומות יבשים, כַּעֲרָבִים עַל יִבְלֵי מָיִם – יהיו כמו עצי הערבה שיש להם שתי מעלות, שהם לחים תמיד, וגדלים על מקומות המים. והנמשל בזה, כי אף שיהיו ישראל עדיין בגלות שזהו מקום שאינו ראוי לקבלת שפע רוחני מעם ה', ויהיו בין הגויים המשולים לחציר יבש, מכל מקום ישפיע עליהם ה' את ברכתו במקומם, עד שיהיו דומים לערבה הנטועה על מקום מים.
(ה) והשפע הרוחני הזה ישפיע על כל העולם, עד אשר זֶה יֹאמַר לַה' אָנִי – יהיו מהגויים כאלו שאמנם לא יתגיירו אך יכריזו שהם שייכים לה', ולא לעבודה זרה, וְזֶה יִקְרָא בְשֵׁם יַעֲקֹב, והם המון העם המכונים 'יעקב', שישמרו ייחוסם לקיים את התורה והמצוות, וְזֶה יִכְתֹּב יָדוֹ לַה' – ויהיו צדיקים שינהגו כאילו ידם וגופם משועבדים לה' כשעבוד העבד אל אדוניו, שלא יעשו שום תנועה ומעשה שאינם לשם ה' ולקיום מצוותיו, והאדם שיגיע לדרגה גבוהה זו, וּבְשֵׁם יִשְׂרָאֵל יְכַנֶּה, ש'ישראל' הוא הכינוי למי שהגיע לדרגה גבוהה והוא 'שורר' ושולט על הטבע, בהיותו עבד ה'.
