ד לְמַ֨עַן֙ עַבְדִּ֣י יַֽעֲקֹ֔ב וְיִשְׂרָאֵ֖ל בְּחִירִ֑י וָֽאֶקְרָ֤א לְךָ֙ בִּשְׁמֶ֔ךָ אֲכַנְּךָ֖ וְלֹ֥א יְדַעְתָּֽנִי׃
֍֍֍
(ד) ממשיך הנביא לבאר את תכלית מלכותו של כורש, לְמַעַן עַבְדִּי יַעֲקֹב, אף על פי שבאותו זמן לא היו צדיקים גמורים, ומבחינת זה היו מכונים בשם 'יעקב' (שזהו הכינוי לעם בזמן שאינם בדרגתם הגבוהה, ואין עבודת ה' שלהם שלימה), וְיִשְׂרָאֵל בְּחִירִי – מכל מקום מצד זה שבחרתי בהם לי לעם הם מכונים אצלי בשם 'ישראל', שזהו כִּינּוּיָם בזמן שהם בגדולתם הרוחנית הראויה. וכיון שתכלית גדולתו של כורש מלך פרס היתה למען ישראל, לכן וָאֶקְרָא לְךָ בִּשְׁמֶךָ, אֲכַנְּךָ בשם הגדולה והכבוד, וְלֹא יְדַעְתָּנִי, כי בזמן שהתחילו הנביאים להתנבא עליו, עדיין לא נולד כורש, ואף שבדרך כלל אין ה' מודיע בנבואה את הניסים העתידים לבוא, הרי ניסים הנעשים לצורך ישראל מודיע עליהם ה' בטרם יהיו, וכיון שתכלית מלכותו של כורש היתה למען ישראל, התנבאו על כך הנביאים עוד בטרם נולד.
