ח הַרְעִ֤יפוּ שָׁמַ֨יִם֙ מִמַּ֔עַל וּשְׁחָקִ֖ים יִזְּלוּ־צֶ֑דֶק תִּפְתַּח־אֶ֣רֶץ וְיִפְרוּ־יֶ֗שַׁע וּצְדָקָ֤ה תַצְמִ֨יחַ֙ יַ֔חַד אֲנִ֥י ה֖' בְּרָאתִֽיו׃
֍֍֍
(ח) אחר שביאר הנביא כי הטוב והרע באים משורש אחד, ושניהם באים לתכלית קיום העולם, מבאר עתה כי גם מצד ההנהגה עם הברואים הדבר הוא כן, שמאת ה' יוצאת הטובה, ואילו הרעה באה מצד המקבל, שלא הכין נפשו לקבלת הטובה, והרחיק עצמו מבוראו, ומחמת כן באה אליו הרעה. וממשיל זאת לגשם היורד מהשמים, שהוא מצד עצמו בא להיטיב, ומי שהכין את שדהו כראוי יקבל את הטובה, ומי שלא חרש ולא זרע, יקבל את המטר כדבר רע, המביא לו רק רפש ולכלוך, ועל כך אומר, הַרְעִיפוּ שָׁמַיִם מִמַּעַל – השמים מרעיפים את טיפות הגשם אל הארץ, וּשְׁחָקִים יִזְּלוּ צֶדֶק – וכח זה בא להם מה'שחקים', שהם גבוהים מהשמים, אך התועלת בכך תהיה רק אם תִּפְתַּח אֶרֶץ את פיה, כביכול, לקבל את השפע, והיינו כאשר חרשו וזרעו אותה כראוי, וְיִפְרוּ יֶשַׁע – ועל ידי זה יצמחו הזרעים שנזרעו בה, וכן הוא בנמשל, כי ה'צדק' יורד מלמעלה ומושפע מעם ה', אבל לא ישיגו הברואים את הצדק אלא אם כן הכינו עצמם בקיום המצוות כראוי, וּצְדָקָה תַצְמִיחַ יַחַד – והמכין עצמו כראוי ומקבל את השפע, הרי שמיד עם קבלת השפע יצמיח הצדק את פריו הטוב, אֲנִי ה' בְּרָאתִיו, והכנתיו באופן שיהיה הכל תלוי בהכנת המקבלים.
