שיעור 280, ספר ירמיהו, פרק נ, מא-מו

מא הִנֵּ֛ה עַ֥ם בָּ֖א מִצָּפ֑וֹן וְג֤וֹי גָּדוֹל֙ וּמְלָכִ֣ים רַבִּ֔ים יֵעֹ֖רוּ מִיַּרְכְּתֵי־אָֽרֶץ׃ מב קֶ֣שֶׁת וְכִידֹ֞ן יַֽחֲזִ֗יקוּ אַכְזָרִ֥י הֵ֨מָּה֙ וְלֹ֣א יְרַחֵ֔מוּ קוֹלָם֙ כַּיָּ֣ם יֶֽהֱמֶ֔ה וְעַל־סוּסִ֖ים יִרְכָּ֑בוּ עָר֗וּךְ כְּאִישׁ֙ לַמִּלְחָמָ֔ה עָלַ֖יִךְ בַּת־בָּבֶֽל׃ מג שָׁמַ֧ע מֶֽלֶךְ־בָּבֶ֛ל אֶת־שִׁמְעָ֖ם וְרָפ֣וּ יָדָ֑יו צָרָה֙ הֶֽחֱזִיקַ֔תְהוּ חִ֖יל כַּיּֽוֹלֵדָֽה׃ מד הִ֠נֵּה כְּאַרְיֵ֞ה יַֽעֲלֶ֨ה מִגְּא֣וֹן הַיַּרְדֵּן֮ אֶל־נְוֵ֣ה אֵיתָן֒ כִּֽי־אַרְגִּ֤עָה אֲרִיצֵם֙ מֵֽעָלֶ֔יהָ וּמִ֥י בָח֖וּר אֵלֶ֣יהָ אֶפְקֹ֑ד כִּ֣י מִ֤י כָמ֨וֹנִי֙ וּמִ֣י יֽוֹעִדֶ֔נִּי וּמִי־זֶ֣ה רֹעֶ֔ה אֲשֶׁ֥ר יַֽעֲמֹ֖ד לְפָנָֽי׃ מה לָכֵ֞ן שִׁמְע֣וּ עֲצַת־יְהוָ֗ה אֲשֶׁ֤ר יָעַץ֙ אֶל־בָּבֶ֔ל וּמַ֨חְשְׁבוֹתָ֔יו אֲשֶׁ֥ר חָשַׁ֖ב אֶל־אֶ֣רֶץ כַּשְׂדִּ֑ים אִם־לֹ֤א יִסְחָבוּם֙ צְעִירֵ֣י הַצֹּ֔אן אִם־לֹ֥א יַשִּׁ֛ים עֲלֵיהֶ֖ם נָוֶֽה׃ מו מִקּוֹל֙ נִתְפְּשָׂ֣ה בָבֶ֔ל נִרְעֲשָׁ֖ה הָאָ֑רֶץ וּזְעָקָ֖ה בַּגּוֹיִ֥ם נִשְׁמָֽע׃

֍֍ ֍

(מא) הִנֵּה עַם בָּא מִצָּפוֹן על בבל, וְגוֹי גָּדוֹל, וּמְלָכִים רַבִּים יֵעֹרוּ לבוא להלחם בבבל מִיַּרְכְּתֵי אָרֶץ.

(מב) קֶשֶׁת וְכִידֹן יַחֲזִיקוּ במלחמתם, אַכְזָרִי הֵמָּה, וְלֹא יְרַחֵמוּ, קוֹלָם כַּיָּם יֶהֱמֶה, וְעַל סוּסִים יִרְכָּבוּ, כאשר הסוס שלהם יהיה עָרוּךְ כְּאִישׁ לַמִּלְחָמָה, וכל אלו יעלו עָלַיִךְ בַּת בָּבֶל.

(מג) שָׁמַע מֶלֶךְ בָּבֶל אֶת שִׁמְעָם, וְרָפוּ יָדָיו, צָרָה הֶחֱזִיקַתְהוּ והיה לו חִיל (-חלחלה ורעד) כַּיּוֹלֵדָה.

(מד) הִנֵּה כְּאַרְיֵה יַעֲלֶה מלך פרס, מִגְּאוֹן הַיַּרְדֵּן אֶל נְוֵה אֵיתָן – יהיו אנשי בבל רגועים כצאן הרועים במרעה, ויבוא עליהם מלך פרס כאריה טורף הבא מגאון הירדן, ששם האריות אמיצים מאד, כִּי אַרְגִּעָה אֲרִיצֵם מֵעָלֶיהָ – וה' יריץ את האריה מעליהם לזמן קצר, כי לזמן קצר עזב מלך פרס את בבל, וּמִי בָחוּר אֵלֶיהָ אֶפְקֹד – אך לאחר מכן ישוב ה' ויפקוד על אדום את כל הגיבורים הנבחרים, שכולם יתקבצו עליהם למלחמה, כִּי מִי כָמוֹנִי – מי יכול לעמוד כנגדי, וּמִי יוֹעִדֶנִּי – מי יוכל לתבוע אותי לדין לפני שופטי הארץ, וּמִי זֶה רֹעֶה צאן אֲשֶׁר יַעֲמֹד לְפָנָי, להציל את צאנו מידי.

(מה) לָכֵן שִׁמְעוּ עֲצַת ה', אֲשֶׁר יָעַץ אֶל בָּבֶל, וּמַחְשְׁבוֹתָיו אֲשֶׁר חָשַׁב אֶל אֶרֶץ כַּשְׂדִּים, אִם לֹא יִסְחָבוּם צְעִירֵי הַצֹּאן, כלומר, האריות אשר הזמין עליהם ה', שהם מלכי פרס ומדי, יסחבו את צעירי הצאן של הנוה האיתן, שהם עם בבל, אִם לֹא יַשִּׁים עֲלֵיהֶם נָוֶה – שיהיו נויהם שממה שאינה ראויה למרעה הצאן, וכך יהיו ערי בבל חרבים ושוממים.

(מו) מִקּוֹל הרעש והשמועה שנִתְפְּשָׂה בָבֶל, נִרְעֲשָׁה כל הָאָרֶץ, וּזְעָקָה בַּגּוֹיִם נִשְׁמָע, כי הכל פחדו שיקרה להם גם כן דבר זה.