כא הַגִּ֣ידוּ וְהַגִּ֔ישׁוּ אַ֥ף יִֽוָּעֲצ֖וּ יַחְדָּ֑ו מִ֣י הִשְׁמִיעַ֩ זֹ֨את מִקֶּ֜דֶם מֵאָ֣ז הִגִּידָ֗הּ הֲל֨וֹא אֲנִ֤י ה֙' וְאֵֽין־ע֤וֹד אֱלֹהִים֙ מִבַּלְעָדַ֔י אֵל־צַדִּ֣יק וּמוֹשִׁ֔יעַ אַ֖יִן זֽוּלָתִֽי׃ כב פְּנֽוּ־אֵלַ֥י וְהִוָּֽשְׁע֖וּ כָּל־אַפְסֵי־אָ֑רֶץ כִּ֥י אֲנִי־אֵ֖ל וְאֵ֥ין עֽוֹד׃ כג בִּ֣י נִשְׁבַּ֔עְתִּי יָצָ֨א מִפִּ֧י צְדָקָ֛ה דָּבָ֖ר וְלֹ֣א יָשׁ֑וּב כִּי־לִי֙ תִּכְרַ֣ע כָּל־בֶּ֔רֶךְ תִּשָּׁבַ֖ע כָּל־לָשֽׁוֹן׃
֍֍֍
(כא) ממשיך הנביא ומוכיח את הגויים, בשם ה', הַגִּידוּ טענותיכם, וְהַגִּישׁוּ אותם לְפָנַי, ואם לא תוכלו לעשות כן, אַף יִוָּעֲצוּ יַחְדָּו – התייעצו בינכם לבין עצמכם, ותראו את האמת, ומבאר להם במה עליהם להתבונן, מִי מהאלילים שאתם עובדים הִשְׁמִיעַ זֹאת מִקֶּדֶם, לתת לעמו תורה בפרסום גדול, מֵאָז הִגִּידָהּ – או על כל פנים הגיד בינו לבין עצמו תורה ומצוות כאלו, גם אם לא בפרסום, הֲלוֹא אֲנִי ה' היחיד שעשיתי את הדבר, וזו ראיה שכל אלהי העמים אלילי שקר הם, וְאֵין עוֹד אֱלֹהִים מִבַּלְעָדַי, ומכך שניתנו לישראל תורה ומצוות שבאו להשלים את האדם באמונות ודעות ומעשים טובים, מזה נודע כי ה' הוא אֵל צַדִּיק, שכוונתו במצוות היא להצדיק את האדם ולהושיעו, וּמוֹשִׁיעַ אחר אַיִן זוּלָתִי.
(כב) וכיון שכך, למה תפנו אל האלילים, שלא תשיגו מהם שום ישועה, לא תשועת הגוף ולא תשועת הנפש, תחת זאת פְּנוּ אֵלַי, וְהִוָּשְׁעוּ, אתם, כָּל אַפְסֵי אָרֶץ, כִּי אֲנִי אֵל, וְאֵין עוֹד, ורק אני יכול להושיע.
(כג) ואין לכם לחשוש שמא לא אקבל אתכם בתשובה, כי בִּי – בשמי הגדול נִשְׁבַּעְתִּי, ולא אחזור משבועתי, וגם אם לא הייתי נשבע, יָצָא מִפִּי צְדָקָה דָּבָר – כיון שנאמרה בדבר זה הבטחה, וְלֹא יָשׁוּב, כי כל הבטחה לטובה שאמר ה', מתקיימת ללא תנאי, והשבועה וההבטחה היו כִּי לִי תִּכְרַע כָּל בֶּרֶךְ, כיון שאקבל את כל העמים שיקבלו עליהם את מלכותי, ולא תהיה זו קבלת מלכות חלקית או זמנית, אלא תִּשָּׁבַע כָּל לָשׁוֹן – כולם יקבלו על עצמם בשבועה לעבוד רק את ה', ולא לעבוד את האלילים.
