כד וַיְהִ֨י חִיר֜וֹם נֹתֵ֣ן לִשְׁלֹמֹ֗ה עֲצֵ֧י אֲרָזִ֛ים וַֽעֲצֵ֥י בְרוֹשִׁ֖ים כָּל־חֶפְצֽוֹ׃ כה וּשְׁלֹמֹה֩ נָתַ֨ן לְחִירָ֜ם עֶשְׂרִים֩ אֶ֨לֶף כֹּ֤ר חִטִּים֙ מַכֹּ֣לֶת לְבֵית֔וֹ וְעֶשְׂרִ֥ים כֹּ֖ר שֶׁ֣מֶן כָּתִ֑ית כֹּֽה־יִתֵּ֧ן שְׁלֹמֹ֛ה לְחִירָ֖ם שָׁנָ֥ה בְשָׁנָֽה׃ כו וַֽה֗' נָתַ֤ן חָכְמָה֙ לִשְׁלֹמֹ֔ה כַּֽאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּר־ל֑וֹ וַיְהִ֣י שָׁלֹ֗ם בֵּ֤ין חִירָם֙ וּבֵ֣ין שְׁלֹמֹ֔ה וַיִּכְרְת֥וּ בְרִ֖ית שְׁנֵיהֶֽם׃ כז וַיַּ֨עַל הַמֶּ֧לֶךְ שְׁלֹמֹ֛ה מַ֖ס מִכָּל־יִשְׂרָאֵ֑ל וַיְהִ֣י הַמַּ֔ס שְׁלֹשִׁ֥ים אֶ֖לֶף אִֽישׁ׃ כח וַיִּשְׁלָחֵ֣ם לְבָנ֗וֹנָה עֲשֶׂ֨רֶת אֲלָפִ֤ים בַּחֹ֨דֶשׁ֙ חֲלִיפ֔וֹת חֹ֚דֶשׁ יִֽהְי֣וּ בַלְּבָנ֔וֹן שְׁנַ֥יִם חֳדָשִׁ֖ים בְּבֵית֑וֹ וַאֲדֹֽנִירָ֖ם עַל־הַמַּֽס׃ כט וַיְהִ֧י לִשְׁלֹמֹ֛ה שִׁבְעִ֥ים אֶ֖לֶף נֹשֵׂ֣א סַבָּ֑ל וּשְׁמֹנִ֥ים אֶ֖לֶף חֹצֵ֥ב בָּהָֽר׃ ל לְ֠בַד מִשָּׂרֵ֨י הַנִּצָּבִ֤ים לִשְׁלֹמֹה֙ אֲשֶׁ֣ר עַל־הַמְּלָאכָ֔ה שְׁלֹ֥שֶׁת אֲלָפִ֖ים וּשְׁלֹ֣שׁ מֵא֑וֹת הָֽרֹדִ֣ים בָּעָ֔ם הָֽעֹשִׂ֖ים בַּמְּלָאכָֽה׃
֍ ֍ ֍
(כד) וַיְהִי חִירוֹם נֹתֵן לִשְׁלֹמֹה עֲצֵי אֲרָזִים וַעֲצֵי בְרוֹשִׁים, כָּל חֶפְצוֹ.
(כה) וּשְׁלֹמֹה נָתַן לְחִירָם עֶשְׂרִים אֶלֶף כֹּר חִטִּים מַכֹּלֶת [-מאכל] לְבֵיתוֹ, וְעֶשְׂרִים כֹּר שֶׁמֶן כָּתִית, כֹּה יִתֵּן שְׁלֹמֹה לְחִירָם שָׁנָה בְשָׁנָה.
(כו) וַה' נָתַן חָכְמָה לִשְׁלֹמֹה כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לוֹ, ומחמת כן וַיְהִי שָׁלֹם בֵּין חִירָם וּבֵין שְׁלֹמֹה, וַיִּכְרְתוּ בְרִית שְׁנֵיהֶם [כי אמנם חירם כרת ברית עם דוד מחמת שהיה איש מלחמה וכובש ארצות, והיה צריך את עזרתו, אבל עם שלמה כרת ברית מחמת חכמתו].
(כז) וַיַּעַל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה מַס של אנשים מִכָּל יִשְׂרָאֵל וַיְהִי הַמַּס שְׁלֹשִׁים אֶלֶף אִישׁ שהיו עובדים עבורו בתוך גבול ישראל, לחטוב עצים קטנים יותר, שהיה שלמה זקוק גם להם לבנייה.
(כח) וַיִּשְׁלָחֵם לְבָנוֹנָה – אל חלק לבנון אשר בגבול ישראל, ולא היו עובדים ברציפות, אלא עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים בַּחֹדֶשׁ, חֲלִיפוֹת – והיו מתחלפים ביניהם, חֹדֶשׁ יִהְיוּ בַלְּבָנוֹן, ושְׁנַיִם חֳדָשִׁים בְּבֵיתוֹ, וַאֲדֹנִירָם היה ממונה עַל הַמַּס, להכריח כל אחד מהם לבוא בזמנו לעבודתו.
(כט) וַיְהִי לִשְׁלֹמֹה מן הגבעונים ושאר אומות שנשארו בארץ ישראל שִׁבְעִים אֶלֶף איש נֹשֵׂא סַבָּל, לשאת את העצים מהלבנון שבגבול ארץ ישראל, ולהביא את העצים מחוף הים ביפו, שלשם שלח חירם את העצים שמארץ צור, וכן לשאת את האבנים ממקום חציבתם אל מקום בניייתם, וּשְׁמֹנִים אֶלֶף איש חֹצֵב בָּהָר.
(ל) ומנין פועלים אלו הוא לְבַד מִשָּׂרֵי הַנִּצָּבִים לִשְׁלֹמֹה אֲשֶׁר היו ממונים עַל הַמְּלָאכָה, והם היו שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים הממונים כל אחד על חמישים איש, וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת הממונים כל אחד על חמש מאות איש, הָרֹדִים בָּעָם הָעֹשִׂים בַּמְּלָאכָה.
