(ה) לְכ֣וּ וּ֭רְאוּ מִפְעֲל֣וֹת אֱלֹהִ֑ים נוֹרָ֥א עֲ֝לִילָ֗ה עַל־בְּנֵ֥י אָדָֽם׃
(ו) הָ֤פַךְ יָ֨ם ׀ לְֽיַבָּשָׁ֗ה בַּ֭נָּהָר יַֽעַבְר֣וּ בְרָ֑גֶל שָׁ֝֗ם נִשְׂמְחָה־בּֽוֹ׃
(ז) מֹ֘שֵׁ֤ל בִּגְבֽוּרָת֨וֹ ׀ עוֹלָ֗ם עֵ֭ינָיו בַּגּוֹיִ֣ם תִּצְפֶּ֑ינָה הַסּֽוֹרְרִ֓ים ׀ אַל־יָר֖וּמוּ לָ֣מוֹ סֶֽלָה׃
(ה) עתה מתחיל מנשה לזמר על הנהגת ה' הניסית, כי אמנם מן ההשגחה המוסתרת בדרכי הטבע אין כל בני האדם יכולים להכיר את השגחת ה' ולא יתייראו ממנו, אך אקרא כעת אל כל העמים ואומר, לְכוּ וּרְאוּ מִפְעֲלוֹת (-את הפעולות שעשה) אֱלֹהִים, ותבינו מכך שלא די בכך שתכבדוהו על כך שהוא ברא את הכל, אלא תכירו שהוא נוֹרָא עֲלִילָה עַל בְּנֵי אָדָם – בידו לעשות לבני האדם פעולות והנהגות נוראות שלא כדרך הטבע, ולהנהיגם בהנהגה ניסית גלויה.
(ו) ומביא מעשים שבהם ראו כל באי העולם את הנהגת ה' הניסית, כי בצאת ישראל ממצרים הָפַךְ ה' את היָם לְיַבָּשָׁה, ובשעת כניסתם לארץ ישראל, בַּנָּהָר יַעַבְרוּ בְרָגֶל, כי ייבש ה' את הירדן לפני ישראל, שָׁם נִשְׂמְחָה בּוֹ, כי אז הכרנו שהוא משגיח על בני האדם בהשגחה פרטית, ומשנה עבורם את הטבע כרצונו.
(ז) ובאותו זמן ידענו והכרנו כי הוא מֹשֵׁל בִּגְבוּרָתוֹ על כל העוֹלָם, ויש בידו גבורה להכניע ולבטל את כל חוקי הטבע, וכמו שעשה ניסים לטובת ישראל, כך עֵינָיו בַּגּוֹיִם תִּצְפֶּינָה – עיני ה' צופיות על הגוים להשיב להם כרעתם, ומעתה, הַסּוֹרְרִים ועוברים על רצון ה', אַל יָרוּמוּ לָמוֹ – לא יוכלו לרומם בדבריהם את עיני ה' (המוזכרות בתחילת הפסוק), כאילו מחמת רוב רוממותם אין עיני ה' משגיחות בעולם השפל, כי בניסים אלו הראה ה' לכל העולם שהוא צופה ומביט על כל מעשי בני האדם, לתת שכר טוב לעבדיו ולשומרם בהשגחה פרטית, ולהעניש את הרשעים בהשגחה מיוחדת, סֶלָה (-סיום הענין השני, של ההשגחה הניסית שמגלה ה' בעולמו).
