י הִנֵּ֥ה צְרַפְתִּ֖יךָ וְלֹ֣א בְכָ֑סֶף בְּחַרְתִּ֖יךָ בְּכ֥וּר עֹֽנִי׃ יא לְמַֽעֲנִ֧י לְמַֽעֲנִ֛י אֶֽעֱשֶׂ֖ה כִּ֣י אֵ֣יךְ יֵחָ֑ל וּכְבוֹדִ֖י לְאַחֵ֥ר לֹֽא־אֶתֵּֽן׃
֍֍֍
(י) הִנֵּה באותו זמן, צְרַפְתִּיךָ, כדרך הצורפים המפרידים את המתכות זו מזו, וְלֹא בְכָסֶף – אך לא כצורף כסף מתוך סיגים, המשליך את כל המתכות הפחותות ובוחר רק בכסף, כלומר, לא אברור מביניכם רק את הצדיקים הגמורים, כי אם כן לא ישאר מאומה, אלא בְּחַרְתִּיךָ בְּכוּר עֹנִי – אנהג כדרך שעושים בכור שיש בו רק עניות וסיגים, שבוחרים את הסיגים הפחות גרועים, כך לא אכרית אלא את הרשעים הגמורים, אבל את הבינוניים, על אף שאין מעלתם שלמה, לא אכרית.
(יא) והנה הבוחר בדבר מחמת ערכו האמיתי וחשיבותו העצמית, הרי עושה את הכל למען הנבחר, והבוחר בדבר מחמת שהוא זקוק לו, הרי הוא עושה זאת גם למען עצמו וגם למען הדבר הנבחר, שיפיק ממנו את התועלת הנדרשת, אך ה' אינו בוחר עתה בישראל מחמת חשיבותם העצמית, ואף לא משום שהוא זקוק להם, אלא לְמַעֲנִי לְמַעֲנִי אֶעֱשֶׂה, כלומר, רק למעני, כִּי אֵיךְ יֵחָל – שלא יתחלל שמי בגויים, וּכְבוֹדִי לְאַחֵר לֹא אֶתֵּן, שלא יתייקר ויתכבד שם האלילים.
