שיעור 30, ספר נחמיה, פרק ח, ט-יב

ט וַיֹּ֣אמֶר נְחֶמְיָ֣ה ה֣וּא הַתִּרְשָׁ֡תָא וְעֶזְרָ֣א הַכֹּהֵ֣ן ׀ הַסֹּפֵ֡ר וְהַלְוִיִּם֩ הַמְּבִינִ֨ים אֶת־הָעָ֜ם לְכָל־הָעָ֗ם הַיּ֤וֹם קָדֹֽשׁ־הוּא֙ לַֽיהוָ֣ה אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם אַל־תִּֽתְאַבְּל֖וּ וְאַל־תִּבְכּ֑וּ כִּ֤י בוֹכִים֙ כָּל־הָעָ֔ם כְּשָׁמְעָ֖ם אֶת־דִּבְרֵ֥י הַתּוֹרָֽה׃ י וַיֹּ֣אמֶר לָהֶ֡ם לְכוּ֩ אִכְל֨וּ מַשְׁמַנִּ֜ים וּשְׁת֣וּ מַֽמְתַקִּ֗ים וְשִׁלְח֤וּ מָנוֹת֙ לְאֵ֣ין נָכ֣וֹן ל֔וֹ כִּֽי־קָד֥וֹשׁ הַיּ֖וֹם לַֽאֲדֹנֵ֑ינוּ וְאַל־תֵּ֣עָצֵ֔בוּ כִּֽי־חֶדְוַ֥ת יְהוָ֖ה הִ֥יא מָֽעֻזְּכֶֽם׃ יא וְהַלְוִיִּ֞ם מַחְשִׁ֤ים לְכָל־הָעָם֙ לֵאמֹ֣ר הַ֔סּוּ כִּ֥י הַיּ֖וֹם קָדֹ֑שׁ וְאַל־תֵּֽעָצֵֽבוּ׃ יב וַיֵּֽלְכ֨וּ כָל־הָעָ֜ם לֶֽאֱכֹ֤ל וְלִשְׁתּוֹת֙ וּלְשַׁלַּ֣ח מָנ֔וֹת וְלַֽעֲשׂ֖וֹת שִׂמְחָ֣ה גְדוֹלָ֑ה כִּ֤י הֵבִ֨ינוּ֙ בַּדְּבָרִ֔ים אֲשֶׁ֥ר הוֹדִ֖יעוּ לָהֶֽם׃

֍           ֍            ֍

(ט) לאחר שקרא עזרא בפני העם את דברי התורה, ואמר להם שיום זה הוא ראש השנה ויום הדין, בכו מאימת הדין ורצו להתענות, וַיֹּאמֶר נְחֶמְיָה, הוּא הַתִּרְשָׁתָא, וְעֶזְרָא הַכֹּהֵן הַסֹּפֵר, וְהַלְוִיִּם הַמְּבִינִים אֶת הָעָם, לְכָל הָעָם, הַיּוֹם קָדֹשׁ הוּא לַה' אֱלֹהֵיכֶם, אַל תִּתְאַבְּלוּ, וְאַל תִּבְכּוּ, כִּי בוֹכִים כָּל הָעָם כְּשָׁמְעָם אֶת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה.

(י) וַיֹּאמֶר לָהֶם, אל תתענו, אלא לְכוּ אִכְלוּ מַשְׁמַנִּים, וּשְׁתוּ מַמְתַקִּים – משקים מתוקים, וְשִׁלְחוּ מָנוֹת לְאֵין נָכוֹן לוֹ – לעני, שאין לו מאכלים מוכנים לו, כִּי קָדוֹשׁ הַיּוֹם לַאֲדֹנֵינוּ, וְאַל תֵּעָצֵבוּ ביום זה כלל, כִּי חֶדְוַת ה' הִיא מָעֻזְּכֶם – שמחת הנפש שלכם בדביקותה בה', היא מראה על העוז והבטחון שיש לכם בה', ועל ידי זה תראו כי ייטיב לכם ה'.

(יא) וְהַלְוִיִּם מַחְשִׁים לְכָל הָעָם לֵאמֹר, הַסּוּ – שקטו מהבכי, כִּי הַיּוֹם קָדֹשׁ, ועליכם לקיים בו את שמחת החג, וְאַל תֵּעָצֵבוּ.

(יב) וַיֵּלְכוּ כָל הָעָם לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת, וּלְשַׁלַּח מָנוֹת, וְלַעֲשׂוֹת שִׂמְחָה גְדוֹלָה, כִּי הֵבִינוּ בַּדְּבָרִים אֲשֶׁר הוֹדִיעוּ לָהֶם, שמצוה לשמח גם את העניים, ולכן שלחו להם מנות ועשו שמחה גדולה, כדי שישמחו כל העם יחד, העניים והעשירים.