יח אֵין־מְנַהֵ֣ל לָ֔הּ מִכָּל־בָּנִ֖ים יָלָ֑דָה וְאֵ֤ין מַֽחֲזִיק֙ בְּיָדָ֔הּ מִכָּל־בָּנִ֖ים גִּדֵּֽלָה׃ יט שְׁתַּ֤יִם הֵ֨נָּה֙ קֹֽרְאֹתַ֔יִךְ מִ֖י יָנ֣וּד לָ֑ךְ הַשֹּׁ֧ד וְהַשֶּׁ֛בֶר וְהָֽרָעָ֥ב וְהַחֶ֖רֶב מִ֥י אֲנַֽחֲמֵֽךְ׃ כ בָּנַ֜יִךְ עֻלְּפ֥וּ שָֽׁכְב֛וּ בְּרֹ֥אשׁ כָּל־חוּצ֖וֹת כְּת֣וֹא מִכְמָ֑ר הַֽמְלֵאִ֥ים חֲמַת־ה֖' גַּֽעֲרַ֥ת אֱלֹהָֽיִךְ׃
֍֍֍
(יח) כיון שהמשילה לשיכורה מחמת שתי הכוסות ששתתה, כוס החימה וכוס התרעלה, ממשיך במשל זה ומתאר אותה כשיכור הנופל בדרך, שבנו הגדול תומך בו שלא יפול, ובנו הקטן מנהלו אל ביתו. ואילו לירושלים, אֵין מְנַהֵל לָהּ להוליכה למקומה, מִכָּל הבָּנִים הקטנים אשר יָלָדָה, וְאֵין מַחֲזִיק בְּיָדָהּ שלא תיפול, מִכָּל הבָּנִים הגדולים אשר גִּדֵּלָה.
(יט) ודבר זה אירע לך כיון ששְׁתַּיִם הֵנָּה קֹרְאֹתַיִךְ – הצרות שבאו עלייך היו כפולות, עד שלא נשאר מִי שיָנוּד לָךְ, ומה הם הצרות הכפולות, הַשֹּׁד החיצוני וְהַשֶּׁבֶר הפנימי, וְהָרָעָב שהוא מוות פנימי, וְהַחֶרֶב שזהו מוות חיצוני, וכיון שהיו הצרות מקיפות מבית ומחוץ, מִי אֲנַחֲמֵךְ – על ידי מי אוכל לנחמך, והרי לא אירע כן לשום אומה.
(כ) בָּנַיִךְ, במקום שיעזרו לך, הרי הם עצמם שתו גם הם את הכוסות הללו, עד אשר עֻלְּפוּ, שָׁכְבוּ בְּרֹאשׁ כָּל חוּצוֹת, אך לא יכלו לזוז ממקומם, כְּתוֹא מִכְמָר – כמו שור הנופל ברשת הציידים, מחמת שתי כוסות אלו הַמְלֵאִים חֲמַת ה' (כנגד כוס החימה), וגַּעֲרַת אֱלֹהָיִךְ (כנגד כוס התרעלה).
