טז הִנֵּ֤ה אָֽנֹכִי֙ בָּרָ֣אתִי חָרָ֔שׁ נֹפֵ֨חַ֙ בְּאֵ֣שׁ פֶּחָ֔ם וּמוֹצִ֥יא כְלִ֖י לְמַֽעֲשֵׂ֑הוּ וְאָֽנֹכִ֛י בָּרָ֥אתִי מַשְׁחִ֖ית לְחַבֵּֽל׃ יז כָּל־כְּלִ֞י יוּצַ֤ר עָלַ֨יִךְ֙ לֹ֣א יִצְלָ֔ח וְכָל־לָשׁ֛וֹן תָּֽקוּם־אִתָּ֥ךְ לַמִּשְׁפָּ֖ט תַּרְשִׁ֑יעִי זֹ֡את נַֽחֲלַת֩ עַבְדֵ֨י ה֧' וְצִדְקָתָ֛ם מֵֽאִתִּ֖י נְאֻם־הֽ'׃
֍֍֍
(טז) הִנֵּה, אָנֹכִי הוא שבָּרָאתִי את החָרָשׁ עצמו, המייצר את החרב, וכן את האמצעים שעל ידם הוא נֹפֵחַ בְּאֵשׁ פֶּחָם כדי לעשות זאת, כי מה שהאש נדלקת על ידי הנפיחה בגחלים, ומה שהברזל ניתך באש, דברים אלו הם נעשים ברצון ה' וגזירתו, וּמוֹצִיא על ידי זה החרש את הכְלִי לְמַעֲשֵׂהוּ, וְאָנֹכִי בָּרָאתִי מַשְׁחִית לְחַבֵּל – וגם את הברזל עצמו, שהוא החומר המשחית, ברא ה'.
(יז) וכיון שהחומר עצמו, האדם הפועל בחומר, והתכלית של הדברים, נעשים על ידי ה', וה' אינו רוצה שיינזקו ישראל, לכן כָּל כְּלִי יוּצַר כדי להיות מזומן עָלַיִךְ להורגך, לֹא יִצְלָח. וְכָל לָשׁוֹן תָּקוּם אִתָּךְ לַמִּשְׁפָּט, להתווכח בענייני אמונות ודעות, תַּרְשִׁיעִי אותו, זֹאת נַחֲלַת עַבְדֵי ה', וְצִדְקָתָם – וזהו השכר על צדקתם ומעשיהם הטובים, מֵאִתִּי, נְאֻם ה'.
