שיעור 338, ספר תהילים, פרק עג, כד-כו

(כד) בַּעֲצָֽתְךָ֥ תַנְחֵ֑נִי וְ֝אַחַ֗ר כָּב֥וֹד תִּקָּחֵֽנִי׃

(כה) מִי־לִ֥י בַשָּׁמָ֑יִם וְ֝עִמְּךָ֗ לֹֽא־חָפַ֥צְתִּי בָאָֽרֶץ׃

(כו) כָּלָ֥ה שְׁאֵרִ֗י וּלְבָ֫בִ֥י צוּר־לְבָבִ֥י וְחֶלְקִ֗י אֱלֹהִ֥ים לְעוֹלָֽם׃

(כד) בַּעֲצָתְךָ תַנְחֵנִי – תוליך אותי אחר עצתך, לעשות את המצוות ללא פניות ורצונות חיצוניים, אלא מתוך דבקות בה', וְאַחַר כָּבוֹד תִּקָּחֵנִי – ותקח אותי להלך אחר ה'כבוד', שזה הכינוי לנפש העליונה והנכבדה, שאלך במעשי אחרי רצונה ותכונתה הנכבדים והרוחניים, ולא אחרי רצונות הגוף הבזוי והשפל.

(כה) עד שעל ידי זה אקרא לכל הכוחות שיש בי, ואומר, מִי לִי בַשָּׁמָיִם – מי מכם הוא הכח המושך אותי אל הרוחניות שבשמים, אליו אשמע ואותו אבקש, וְעִמְּךָ – ובהיותי עמך, דבק בך על ידי הנפש הרוחנית העליונה שבי, לֹא חָפַצְתִּי בָאָרֶץ – איני רוצה בשום דבר המושך אותי אל הארציות והגשמיות, כי החומר והצלחותיו המדומות מאוסים בעיני, ואיני מבקש אלא את ההצלחות הרוחניות, השמימיות.

(כו) כי הרי בסופו של דבר כָּלָה שְׁאֵרִי וּלְבָבִי – יכלה וימות הגוף שלי (המכונה 'שאר'), וכן יכלה הלב, שהוא הכח המתאווה להצלחות הגשמיות הללו, וכיון שהגוף והלב הם גשמיים וסופם לכלות, אם כן גם ההצלחות המדומות הללו יכלו יחד עמם, אבל צוּר – הכח והחוזק האמיתי של לְבָבִי, שזו הנפש שהיא היסוד והשורש האמיתי של האדם, וְחֶלְקִי אֱלֹהִים – וכן החלק האלוהי שבנפשי, אינם כלים כמו הגוף והלב, אלא הם קיימים לְעוֹלָם, ואם כן האושר הבא אל הנפש גם הוא נצחי ומתקיים לעולם.