ג וְאַתֶּ֥ם קִרְבוּ־הֵ֖נָּה בְּנֵ֣י עֹֽנְנָ֑ה זֶ֥רַע מְנָאֵ֖ף וַתִּזְנֶֽה׃ ד עַל־מִי֙ תִּתְעַנָּ֔גוּ עַל־מִ֛י תַּרְחִ֥יבוּ פֶ֖ה תַּֽאֲרִ֣יכוּ לָשׁ֑וֹן הֲלֽוֹא־אַתֶּ֥ם יִלְדֵי־פֶ֖שַׁע זֶ֥רַע שָֽׁקֶר׃ ה הַנֵּֽחָמִים֙ בָּֽאֵלִ֔ים תַּ֖חַת כָּל־עֵ֣ץ רַֽעֲנָ֑ן שֹֽׁחֲטֵ֤י הַיְלָדִים֙ בַּנְּחָלִ֔ים תַּ֖חַת סְעִפֵ֥י הַסְּלָעִֽים׃ ו בְּחַלְּקֵי־נַ֣חַל חֶלְקֵ֔ךְ הֵ֥ם הֵ֖ם גּֽוֹרָלֵ֑ךְ גַּם־לָהֶ֞ם שָׁפַ֥כְתְּ נֶ֨סֶךְ֙ הֶֽעֱלִ֣ית מִנְחָ֔ה הַ֥עַל אֵ֖לֶּה אֶנָּחֵֽם׃
֍֍֍
(ג) אך לעומת הצדיקים, המסתלקים מן העולם כדי לקבל שכרם בעולם הבא, פונה אל הרשעים ואומר, וְאַתֶּם הרשעים, קִרְבוּ הֵנָּה, בְּנֵי עֹנְנָה – בני 'עונה', כלומר, בנים שנולדו בזמנים מסוימים, כי עובדי הכוכבים היו מייחסים את לידת בניהם לעונה שבה הוא נולד, במזל מסוים, או תחת שלטונו של כוכב מסוים, זֶרַע של אב מְנָאֵף, וַתִּזְנֶה האם תחתיו.
(ד) וכנגד מה שקרא להם 'בני עוננה', שואל אותם, עַל מִי תִּתְעַנָּגוּ, כלומר, במה אתם בוטחים שאתם אומרים 'נקחה יין ונסבאה שיכר, וכי אתם סומכים על זמן לידתכם, שהיה בשעה ובמזל מוצלחים, לפי דעתכם, וכנגד אומרו 'זרע מנאף', שואל אותם עַל מִי תַּרְחִיבוּ פֶה, להתלוצץ ולומר 'אכול ושתה כי מחר נמות', ועוד תַּאֲרִיכוּ לָשׁוֹן, להאריך את הדיבור ולכופלו, הֲלוֹא אַתֶּם יִלְדֵי פֶשַׁע, מצד האם שזינתה, זֶרַע שָׁקֶר, מצד האב שנאף, והיה לכם להתבייש בפגם לידתכם.
(ה) הַנֵּחָמִים בָּאֵלִים – המתחממים באלילים הנמצאים תַּחַת כָּל עֵץ רַעֲנָן, שהיו אומרים בהבליהם שהאלילים חושקים בבנות האדם ומולידים מהם ילדים, שֹׁחֲטֵי הַיְלָדִים בַּנְּחָלִים, תַּחַת סְעִפֵי הַסְּלָעִים, כי היו אומרים שאותם אלילים ציוו עליהם לשחוט את הילדים הנולדים להם, ועל ידי זה 'יתקדשו' להיות גם הם אלילים. (ו) בְּחַלְּקֵי נַחַל חֶלְקֵךְ – בזמן שתתני לנחל את חלקך, כלומר, שתתני לו את הילדים שילדת, כי היו שוחטים אותם בנחל, תחשבי כי הֵם – האלילים, הֵם גּוֹרָלֵךְ, שעל ידי זה יכרתו עמך ברית, גַּם לָהֶם – לילדים עצמם שָׁפַכְתְּ נֶסֶךְ, כי האמינו שלאחר שחיטתם התעלו במעלתם להיות גם הם אלילים, הֶעֱלִית להם מִנְחָה, ומסיים ומוכיח אותם, הַעַל אֵלֶּה אֶנָּחֵם – וכי אוכל להתנחם על מעשים נתעבים כאלה.
