שיעור 351, ספר ישעיהו, פרק נט, א-ג

א הֵ֛ן לֹֽא־קָצְרָ֥ה יַד־ה֖' מֵֽהוֹשִׁ֑יעַ וְלֹֽא־כָבְדָ֥ה אָזְנ֖וֹ מִשְּׁמֽוֹעַ׃ ב כִּ֤י אִם־עֲוֹנֹֽתֵיכֶם֙ הָי֣וּ מַבְדִּלִ֔ים בֵּֽינֵכֶ֕ם לְבֵ֖ין אֱלֹֽהֵיכֶ֑ם וְחַטֹּֽאותֵיכֶ֗ם הִסְתִּ֧ירוּ פָנִ֛ים מִכֶּ֖ם מִשְּׁמֽוֹעַ׃ ג כִּ֤י כַפֵּיכֶם֙ נְגֹֽאֲל֣וּ בַדָּ֔ם וְאֶצְבְּעֽוֹתֵיכֶ֖ם בֶּֽעָוֹ֑ן שִׂפְתֽוֹתֵיכֶם֙ דִּבְּרוּ־שֶׁ֔קֶר לְשֽׁוֹנְכֶ֖ם עַוְלָ֥ה תֶהְגֶּֽה׃

֍           ֍            ֍

פרק נט (א) פונה עתה הנביא אל ישראל ואומר, אל תעלו בדעתכם שהסיבה שה' אינו מושיע אתכם הוא מחמת חסרון היכולת, כי הֵן לֹא קָצְרָה יַד ה' מֵהוֹשִׁיעַ, וכן אין הסיבה מחמת שאינו יודע על סבלכם, וְלֹא כָבְדָה אָזְנוֹ מִשְּׁמוֹעַ את זעקתכם.

(ב) וכיון שיש לו את היכולת והידיעה, מה הסיבה המעכבת את הישועה, כִּי אִם עֲו‍ֹנֹתֵיכֶם – העוונות הבאים מכח הכפירה בה', הָיוּ מַבְדִּלִים בֵּינֵכֶם לְבֵין אֱלֹהֵיכֶם, כי עוונות אלו הם כחומה המפרידה לגמרי בין שני הצדדים, מאחר ואין האדם מכחיש את ה' וכופר בתורתו, וְחַטֹּאותֵיכֶם – החטאים הבאים מחמת התאוה, הגם שאינם מבדילים לגמרי בין ה' לביניכם, מכל מקום הם הִסְתִּירוּ פָנִים מִכֶּם – גורמים שה' יסתיר פניו מישראל, מִשְּׁמוֹעַ את זעקתם.

(ג) כִּי כַפֵּיכֶם נְגֹאֲלוּ בַדָּם, וזהו רמז לעוונות שבין אדם לחבירו, וְאֶצְבְּעוֹתֵיכֶם בֶּעָו‍ֹן – האצבעות, המורות על המלאכות הדקות ופרטי פעולותיהם, מורות שנעשה הדבר ב'עוון', כלומר מתוך כפירה בה'. שִׂפְתוֹתֵיכֶם דִּבְּרוּ שֶׁקֶר, וזהו רמז לעוונות שבין אדם למקום, שאומרים בפה דברי כפירה ואמונות כוזבות, לְשׁוֹנְכֶם עַוְלָה תֶהְגֶּה – תהגו ותחשבו על הדעות הכוזבות לחזקם על פי תורת ההגיון, ותתעו מדרך הישר.