כו כִּֽי־נִמְצְא֥וּ בְעַמִּ֖י רְשָׁעִ֑ים יָשׁוּר֙ כְּשַׁ֣ךְ יְקוּשִׁ֔ים הִצִּ֥יבוּ מַשְׁחִ֖ית אֲנָשִׁ֥ים יִלְכֹּֽדוּ׃ כז כִּכְלוּב֙ מָ֣לֵא ע֔וֹף כֵּ֥ן בָּֽתֵּיהֶ֖ם מְלֵאִ֣ים מִרְמָ֑ה עַל־כֵּ֥ן גָּֽדְל֖וּ וַֽיַּעֲשִֽׁירוּ׃ כח שָֽׁמְנ֣וּ עָֽשְׁת֗וּ גַּ֚ם עָֽבְר֣וּ דִבְרֵי־רָ֔ע דִּ֣ין לֹא־דָ֔נוּ דִּ֥ין יָת֖וֹם וְיַצְלִ֑יחוּ וּמִשְׁפַּ֥ט אֶבְיוֹנִ֖ים לֹ֥א שָׁפָֽטוּ׃
֍֍֍
(כו) ומבאר מה הם החטאים שמחמתם משתנה הטבע, ויש עצירת גשמים בזמן החורף, ויורדים הגשמים בזמן הקציר, כִּי נִמְצְאוּ בְעַמִּי רְשָׁעִים, הלוכדים בני אדם כדרך שהציידים צדים עופות, כאשר מניח הצייד מוקש יָשׁוּר – הרי הוא מסתכל ומתבונן, כְּשַׁךְ יְקוּשִׁים – כאשר העוף הנלכד בפח מפסיק להתנועע ולנסות להחלץ משם, הִצִּיבוּ מַשְׁחִית – מציב הוא מלכודת חדשה, כיון שכל זמן שהעוף הראשון עדיין מנסה להחלץ ממלכודתו לא יפלו עופות נוספים בפח, ואותם רשעים אינם עושים כן בצידת עופות, אלא אֲנָשִׁים יִלְכֹּדוּ בדרך זו, שכאשר נלכד אדם אחד ברשתם הרי הם ממתינים עד שימות וישתכח הדבר, ואז מציבים פח ללכוד אדם נוסף ברשתם.
(כז) כִּכְלוּב מָלֵא עוֹף – כפי שהצד עופות ממלא כלובים בעופות בדרך זו, כֵּן ינהגו הם לאחר מעשיהם, עד אשר בָּתֵּיהֶם מְלֵאִים מִרְמָה, שממלאים את בתיהם בממון שגזלו מאותם אנשים שנלכדו ונהרגו על ידם, עַל כֵּן גָּדְלוּ וַיַּעֲשִׁירוּ, ולא מיגיע כפם, אלא על ידי רציחת אנשים ושדידת ממונם.
(כח) והגם שעושים את מעשיהם בפרסום, אינם יראים כלל מן הדין והמשפט, אלא שָׁמְנוּ, עָשְׁתוּ – הוציאו לפועל את מחשבותיהם הרעות, גַּם עָבְרוּ דִבְרֵי רָע – אינם חוששים שידברו עליהם דברים רעים, כי דִּין לֹא דָנוּ – אין דנים אותם כלל, כי הדין הזה הוא דִּין יָתוֹם, שתובע אותם בנו של הנרצח על ידם, שהוא יתום ואין מי שיתמוך בו, וְיַצְלִיחוּ, כי אין מי שיעמוד נגדם לדון אותם ולהענישם, וּמִשְׁפַּט אֶבְיוֹנִים, שהם קרובי הנרצח, לֹא שָׁפָטוּ.
