א הָעִ֣זוּ ׀ בְּנֵ֣י בִנְיָמִ֗ן מִקֶּ֨רֶב֙ יְר֣וּשָׁלִַ֔ם וּבִתְק֨וֹעַ֙ תִּקְע֣וּ שׁוֹפָ֔ר וְעַל־בֵּ֥ית הַכֶּ֖רֶם שְׂא֣וּ מַשְׂאֵ֑ת כִּ֥י רָעָ֛ה נִשְׁקְפָ֥ה מִצָּפ֖וֹן וְשֶׁ֥בֶר גָּדֽוֹל׃ ב הַנָּוָה֙ וְהַמְּעֻנָּגָ֔ה דָּמִ֖יתִי בַּת־צִיּֽוֹן׃ ג אֵלֶ֛יהָ יָבֹ֥אוּ רֹעִ֖ים וְעֶדְרֵיהֶ֑ם תָּֽקְע֨וּ עָלֶ֤יהָ אֹֽהָלִים֙ סָבִ֔יב רָע֖וּ אִ֥ישׁ אֶת־יָדֽוֹ׃ ד קַדְּשׁ֤וּ עָלֶ֨יהָ֙ מִלְחָמָ֔ה ק֖וּמוּ וְנַֽעֲלֶ֣ה בַֽצָּהֳרָ֑יִם א֥וֹי לָ֨נוּ֙ כִּֽי־פָנָ֣ה הַיּ֔וֹם כִּ֥י יִנָּט֖וּ צִלְלֵי־עָֽרֶב׃ ה ק֚וּמוּ וְנַֽעֲלֶ֣ה בַלָּ֔יְלָה וְנַשְׁחִ֖יתָה אַרְמְנוֹתֶֽיהָ׃
֍֍֍
פרק ו
(א) מתאר עתה הנביא את העתיד להיות כשתחרב ירושלים, ופותח בקריאה לאותם שאינם מבני ירושלים, הָעִזוּ – התאספו בְּנֵי בִנְיָמִן מִקֶּרֶב בני יְרוּשָׁלִַם, והמלטו משם, כי בני בנימין לא היו מיושבי ירושלים, אלא שרצו לחסות בצילה, ולכן עתה, כשמתקרב עת חורבנה, קורא להם להתרחק ממנה, וּבִתְקוֹעַ, שהיא בחלק שבט אשר, תִּקְעוּ שׁוֹפָר המתריע מפני המלחמה, וְעַל מקום ששמו בֵּית הַכֶּרֶם שְׂאוּ מַשְׂאֵת – הרימו נס ודגל לסמן להם שיברחו ממקומם, כִּי רָעָה נִשְׁקְפָה – נראית לכל מִצָּפוֹן, וְשֶׁבֶר גָּדוֹל.
(ב) הַנָּוָה – לנוה רועים וצאן, שבו מתקבצים הרועים, וְהַמְּעֻנָּגָה – ולאשה מעונגת ומפונקת דָּמִיתִי בַּת צִיּוֹן, המקום עצמו דומה לנוה, ויושביו דומים לאשה מעונגת, וכמו שיבאר.
(ג) אֵלֶיהָ יָבֹאוּ רֹעִים וְעֶדְרֵיהֶם, תָּקְעוּ עָלֶיהָ אֹהָלִים סָבִיב, רָעוּ אִישׁ אֶת יָדוֹ, כי כך באו תחילה האויבים סביבות ירושלים, וכל אחד 'רעה' והחריב את מקום ישיבתו, ואחר כך רצו לעלות על ירושלים עצמה.
(ד) ובזאת דמו יושבי ירושלים לאשה מעונגת ומפונקת הנחבאת בביתה בעת הצהריים מפני חום השמש, ותישן שנת צהריים, וכן בלילה יְשֵׁנָה היא בנחת על מיטתה, ותחילה אמרו האויבים, קַדְּשׁוּ עָלֶיהָ מִלְחָמָה, קוּמוּ וְנַעֲלֶה בַצָּהֳרָיִם, בעת שהיא מתחבאת בביתה, ונוכל לכבשה בנחת באין מפריע. אך בתוך כך עבר זמן הצהריים, ואמרו האויבים זה לזה, אוֹי לָנוּ, כִּי פָנָה הַיּוֹם, כִּי יִנָּטוּ צִלְלֵי עָרֶב, וכיון שיש לה צל לחסות תחתיו כבר תצא מביתה, ולא נוכל לכבשה בקלות.
(ה) ולכן אמרו ביניהם, קוּמוּ וְנַעֲלֶה בַלָּיְלָה, בעת שהיא ישנה על מיטתה, וְנַשְׁחִיתָה אַרְמְנוֹתֶיהָ. והנמשל הוא שבני ירושלים דמו לאשה מעונגת זו, שלא יצאו כלל להלחם באויבים העולים עליהם, כאילו היו מעונגים ורכים מכדי לצאת מבתיהם.
