י וַיְהִ֕י בְּצֵ֥את הַכֹּֽהֲנִ֖ים מִן־הַקֹּ֑דֶשׁ וְהֶֽעָנָ֥ן מָלֵ֖א אֶת־בֵּ֥ית הֽ'׃ יא וְלֹֽא־יָכְל֧וּ הַכֹּֽהֲנִ֛ים לַֽעֲמֹ֥ד לְשָׁרֵ֖ת מִפְּנֵ֥י הֶֽעָנָ֑ן כִּֽי־מָלֵ֥א כְבוֹד־ה֖' אֶת־בֵּ֥ית הֽ'׃ יב אָ֖ז אָמַ֣ר שְׁלֹמֹ֑ה ה֣' אָמַ֔ר לִשְׁכֹּ֖ן בָּֽעֲרָפֶֽל׃ יג בָּנֹ֥ה בָנִ֛יתִי בֵּ֥ית זְבֻ֖ל לָ֑ךְ מָכ֥וֹן לְשִׁבְתְּךָ֖ עֽוֹלָמִֽים׃ יד וַיַּסֵּ֤ב הַמֶּ֨לֶךְ֙ אֶת־פָּנָ֔יו וַיְבָ֕רֶךְ אֵ֖ת כָּל־קְהַ֣ל יִשְׂרָאֵ֑ל וְכָל־קְהַ֥ל יִשְׂרָאֵ֖ל עֹמֵֽד׃
֍ ֍ ֍
(י) וַיְהִי בְּצֵאת הַכֹּהֲנִים מִן הַקֹּדֶשׁ, אחרי שהניחו את ארון הברית בקדש הקדשים, וְהֶעָנָן מָלֵא אֶת בֵּית ה'.
(יא) וְלֹא יָכְלוּ הַכֹּהֲנִים לַעֲמֹד לְשָׁרֵת בהיכל ובעזרה, מִפְּנֵי הֶעָנָן, כִּי מָלֵא כְבוֹד ה' אֶת בֵּית ה'.
(יב) אָז אָמַר שְׁלֹמֹה, ה' אָמַר לִשְׁכֹּן בָּעֲרָפֶל – הרי ה' השרה את שכינתו במקום זה אפילו בזמן שהיה המקום שממה, ובבחינת 'ערפל', שהרי שם נעקד יצחק, ושם ראה יעקב את מראה הסולם, ושם נגלה המלאך לדוד המלך בעת המגיפה.
(יג) ואם כן, עתה שנבנה במקום זה בית המקדש, ודאי שישרה ה' שכינתו במקום זה, ולכן בָּנֹה בָנִיתִי בֵּית זְבֻל לָךְ – יודע אני שבית זה יהיה המקום בו ישרה ה' את שכינתו בקביעות, מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ עוֹלָמִים – מקום זה יהיה עיקר השראת השכינה, ומכאן יאיר אור ה' אל כל העולמות, כי עיקר השראת השכינה בבית המקדש, וזהו המכון והיסוד להשראת השכינה שבכל ההיכלות שבכל העולמות.
(יד) וַיַּסֵּב הַמֶּלֶךְ אֶת פָּנָיו מן המקדש אל העם, וַיְבָרֶךְ אֵת כָּל קְהַל יִשְׂרָאֵל, וְכָל קְהַל יִשְׂרָאֵל עֹמֵד, כיון שאסור לשבת בעזרה [אמנם שלמה המלך היה רשאי לשבת, כדין מלכי בית דוד שמותר להם לשבת בעזרה].
