שיעור 5, ספר שופטים, פרק ב, א-י

א וַיַּ֧עַל מַלְאַךְ־ה֛' מִן־הַגִּלְגָּ֖ל אֶל־הַבֹּכִ֑ים וַיֹּאמֶר֩ אַֽעֲלֶ֨ה אֶתְכֶ֜ם מִמִּצְרַ֗יִם וָֽאָבִ֤יא אֶתְכֶם֙ אֶל־הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֤ר נִשְׁבַּ֨עְתִּי֙ לַאֲבֹ֣תֵיכֶ֔ם וָֽאֹמַ֕ר לֹֽא־אָפֵ֧ר בְּרִיתִ֛י אִתְּכֶ֖ם לְעוֹלָֽם׃ ב וְאַתֶּ֗ם לֹֽא־תִכְרְת֤וּ בְרִית֙ לְיֽוֹשְׁבֵי֙ הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֔את מִזְבְּחֽוֹתֵיהֶ֖ם תִּתֹּצ֑וּן וְלֹֽא־שְׁמַעְתֶּ֥ם בְּקוֹלִ֖י מַה־זֹּ֥את עֲשִׂיתֶֽם׃ ג וְגַ֣ם אָמַ֔רְתִּי לֹֽא־אֲגָרֵ֥שׁ אוֹתָ֖ם מִפְּנֵיכֶ֑ם וְהָי֤וּ לָכֶם֙ לְצִדִּ֔ים וֵאלֹ֣הֵיהֶ֔ם יִֽהְי֥וּ לָכֶ֖ם לְמוֹקֵֽשׁ׃ ד וַיְהִ֗י כְּדַבֵּ֞ר מַלְאַ֤ךְ ה֙' אֶת־הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה אֶֽל־כָּל־בְּנֵ֖י יִשְׂרָאֵ֑ל וַיִּשְׂא֥וּ הָעָ֛ם אֶת־קוֹלָ֖ם וַיִּבְכּֽוּ׃ ה וַֽיִּקְרְא֛וּ שֵֽׁם־הַמָּק֥וֹם הַה֖וּא בֹּכִ֑ים וַיִּזְבְּחוּ־שָׁ֖ם לַֽהֽ'׃ ו וַיְשַׁלַּ֥ח יְהוֹשֻׁ֖עַ אֶת־הָעָ֑ם וַיֵּֽלְכ֧וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֛ל אִ֥ישׁ לְנַֽחֲלָת֖וֹ לָרֶ֥שֶׁת אֶת־הָאָֽרֶץ׃ ז וַיַּֽעַבְד֤וּ הָעָם֙ אֶת־ה֔' כֹּ֖ל יְמֵ֣י יְהוֹשֻׁ֑עַ וְכֹ֣ל ׀ יְמֵ֣י הַזְּקֵנִ֗ים אֲשֶׁ֨ר הֶֽאֱרִ֤יכוּ יָמִים֙ אַֽחֲרֵ֣י יְהוֹשׁ֔וּעַ אֲשֶׁ֣ר רָא֗וּ אֵ֣ת כָּל־מַֽעֲשֵׂ֤ה ה֙' הַגָּד֔וֹל אֲשֶׁ֥ר עָשָׂ֖ה לְיִשְׂרָאֵֽל׃ ח וַיָּ֛מָת יְהוֹשֻׁ֥עַ בִּן־נ֖וּן עֶ֣בֶד ה֑' בֶּן־מֵאָ֥ה וָעֶ֖שֶׂר שָׁנִֽים׃ ט וַיִּקְבְּר֤וּ אוֹתוֹ֙ בִּגְב֣וּל נַֽחֲלָת֔וֹ בְּתִמְנַת־חֶ֖רֶס בְּהַ֣ר אֶפְרָ֑יִם מִצְּפ֖וֹן לְהַר־גָּֽעַשׁ׃ י וְגַם֙ כָּל־הַדּ֣וֹר הַה֔וּא נֶֽאֶסְפ֖וּ אֶל־אֲבוֹתָ֑יו וַיָּקָם֩ דּ֨וֹר אַחֵ֜ר אַֽחֲרֵיהֶ֗ם אֲשֶׁ֤ר לֹא־יָֽדְעוּ֙ אֶת־ה֔' וְגַם֙ אֶת־הַֽמַּעֲשֶׂ֔ה אֲשֶׁ֥ר עָשָׂ֖ה לְיִשְׂרָאֵֽל׃

֍           ֍            ֍

(א) אחרי שחטאו ישראל וכרתו ברית עם הגויים יושבי הארץ, וַיַּעַל מַלְאַךְ ה' – נביא הבא בשליחות ה', והיה זה פנחס, מִן הַגִּלְגָּל אֶל הַבֹּכִים [-ולהלן יבואר מדוע נקרא שם המקום כן], וַיֹּאמֶר להם בשם ה', הלא חשבתי שאַעֲלֶה אֶתְכֶם מִמִּצְרַיִם, שם הייתם בשפלות גדולה, וָאָבִיא אֶתְכֶם אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבֹתֵיכֶם, אל המעלה הגדולה ביותר, וָאֹמַר שעל ידי זה תכירו את גודל הטובה לעולם, ועל ידי זה לֹא אָפֵר בְּרִיתִי אִתְּכֶם לְעוֹלָם.

(ב) אמנם לשם כך התניתי איתכם תנאי, והזהרתי אתכם, וְאַתֶּם לֹא תִכְרְתוּ בְרִית לְיוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ הַזֹּאת, כי הברית עם אויבי ה' מתנגדת לברית עם ה', כי לא יתכן שתתקיים אהבת ה' יחד עם אהבת אויביו, מִזְבְּחוֹתֵיהֶם תִּתֹּצוּן, וְלֹא שְׁמַעְתֶּם בְּקוֹלִי, מַה זֹּאת עֲשִׂיתֶם, והלא דבר זה הוא דבר רע מצד עצמו.

(ג) ומלבד עצם הרע שבמעשה זה, יש ממנו גם נזק עבורכם, וְגַם אָמַרְתִּי מחמת כן, לֹא אֲגָרֵשׁ אוֹתָם מִפְּנֵיכֶם, וְהָיוּ לָכֶם לְצִדִּים – יזיקו לכם בעניני הגשמיות, כי יצודו אתכם במלחמותיהם, וֵאלֹהֵיהֶם יִהְיוּ לָכֶם לְמוֹקֵשׁ בענין הרוחניות.

(ד) וַיְהִי כְּדַבֵּר מַלְאַךְ ה' אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֶל כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, הבינו שטעו בדרכם, וַיִּשְׂאוּ הָעָם אֶת קוֹלָם, וַיִּבְכּוּ.

(ה) וַיִּקְרְאוּ שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא בֹּכִים, וַיִּזְבְּחוּ שָׁם לַה', כי התחרטו על מעשיהם.

(ו) ומעשה זה, שבא מלאך ה' והוכיחם, ובכו העם, היה בזמן הזקנים שהאריכו ימים אחרי יהושע, שבימיהם עדיין עבדו ישראל את ה', ורק התרשלו בכיבוש הארץ, ועתה יבואר מה אירע בימים שלאחריהם, ולכן מקדים וחוזר על הראשונות, מה היה מזמן כניסתם לארץ, וַיְשַׁלַּח יְהוֹשֻׁעַ אֶת הָעָם לכבוש את הארץ כציווי התורה, וַיֵּלְכוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ לְנַחֲלָתוֹ לָרֶשֶׁת אֶת הָאָרֶץ.

(ז) וַיַּעַבְדוּ הָעָם אֶת ה' כֹּל יְמֵי יְהוֹשֻׁעַ, וְכֹל יְמֵי הַזְּקֵנִים אֲשֶׁר הֶאֱרִיכוּ יָמִים אַחֲרֵי יְהוֹשׁוּעַ, אֲשֶׁר רָאוּ [אותם זקנים] אֵת כָּל מַעֲשֵׂה ה' הַגָּדוֹל אֲשֶׁר עָשָׂה לְיִשְׂרָאֵל, והדריכו את העם ללכת בדרך ה'.

(ח) וַיָּמָת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן עֶבֶד ה', בֶּן מֵאָה וָעֶשֶׂר שָׁנִים.

(ט) וַיִּקְבְּרוּ אוֹתוֹ בִּגְבוּל נַחֲלָתוֹ, בְּתִמְנַת חֶרֶס בְּהַר אֶפְרָיִם, מִצְּפוֹן לְהַר גָּעַשׁ.

(י) וְגַם כָּל הַדּוֹר הַהוּא נֶאֶסְפוּ אֶל אֲבוֹתָיו, וַיָּקָם דּוֹר אַחֵר אַחֲרֵיהֶם, אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ אֶת ה', וְגַם לא ידעו אֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר עָשָׂה לְיִשְׂרָאֵל.