שיעור 50, ספר שופטים, פרק יב, ה-טו
ה וַיִּלְכֹּ֥ד גִּלְעָ֛ד אֶֽת־מַעְבְּר֥וֹת הַיַּרְדֵּ֖ן לְאֶפְרָ֑יִם וְֽ֠הָיָה כִּ֣י יֹֽאמְר֞וּ פְּלִיטֵ֤י אֶפְרַ֨יִם֙ אֶֽעֱבֹ֔רָה וַיֹּ֨אמְרוּ ל֧וֹ אַנְשֵֽׁי־גִלְעָ֛ד הַֽאֶפְרָתִ֥י אַ֖תָּה וַיֹּ֥אמֶֽר ׀ לֹֽא׃ ו וַיֹּ֣אמְרוּ לוֹ֩ אֱמָר־נָ֨א שִׁבֹּ֜לֶת וַיֹּ֣אמֶר סִבֹּ֗לֶת וְלֹ֤א יָכִין֙ לְדַבֵּ֣ר כֵּ֔ן וַיֹּֽאחֲז֣וּ אוֹת֔וֹ וַיִּשְׁחָט֖וּהוּ אֶל־מַעְבְּר֣וֹת הַיַּרְדֵּ֑ן וַיִּפֹּ֞ל בָּעֵ֤ת הַהִיא֙ מֵֽאֶפְרַ֔יִם אַרְבָּעִ֥ים וּשְׁנַ֖יִם אָֽלֶף׃ ז וַיִּשְׁפֹּ֥ט יִפְתָּ֛ח אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל שֵׁ֣שׁ שָׁנִ֑ים וַיָּ֗מָת יִפְתָּח֙ הַגִּלְעָדִ֔י וַיִּקָּבֵ֖ר בְּעָרֵ֥י גִלְעָֽד׃ ח וַיִּשְׁפֹּ֤ט אַֽחֲרָיו֙ אֶת־יִשְׂרָאֵ֔ל אִבְצָ֖ן מִבֵּ֥ית לָֽחֶם׃ ט וַֽיְהִי־ל֞וֹ שְׁלֹשִׁ֣ים בָּנִ֗ים וּשְׁלֹשִׁ֤ים בָּנוֹת֙ שִׁלַּ֣ח הַח֔וּצָה וּשְׁלֹשִׁ֣ים בָּנ֔וֹת הֵבִ֥יא לְבָנָ֖יו מִן־הַח֑וּץ וַיִּשְׁפֹּ֥ט אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל שֶׁ֥בַע שָׁנִֽים׃ י וַיָּ֣מָת אִבְצָ֔ן וַיִּקָּבֵ֖ר בְּבֵ֥ית לָֽחֶם׃ יא וַיִּשְׁפֹּ֤ט אַֽחֲרָיו֙ אֶת־יִשְׂרָאֵ֔ל אֵיל֖וֹן הַזְּבֽוּלֹנִ֑י וַיִּשְׁפֹּ֥ט אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל עֶ֥שֶׂר שָׁנִֽים׃ יב וַיָּ֖מָת אֵיל֣וֹן הַזְּבֽוּלֹנִ֑י וַיִּקָּבֵ֥ר בְּאַיָּל֖וֹן בְּאֶ֥רֶץ זְבוּלֻֽן׃ יג וַיִּשְׁפֹּ֥ט אַֽחֲרָ֖יו אֶת־יִשְׂרָאֵ֑ל עַבְדּ֥וֹן בֶּן־הִלֵּ֖ל הַפִּרְעָֽתוֹנִֽי׃ יד וַֽיְהִי־ל֞וֹ אַרְבָּעִ֣ים בָּנִ֗ים וּשְׁלֹשִׁים֙ בְּנֵ֣י בָנִ֔ים רֹֽכְבִ֖ים עַל־שִׁבְעִ֣ים עֲיָרִ֑ם וַיִּשְׁפֹּ֥ט אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל שְׁמֹנֶ֥ה שָׁנִֽים׃ טו וַיָּ֛מָת עַבְדּ֥וֹן בֶּן־הִלֵּ֖ל הַפִּרְעָֽתוֹנִ֑י וַיִּקָּבֵ֤ר בְּפִרְעָתוֹן֙ בְּאֶ֣רֶץ אֶפְרַ֔יִם בְּהַ֖ר הָֽעֲמָֽלֵקִֽי׃
֍ ֍ ֍
(ה) וַיִּלְכֹּד גִּלְעָד אֶת מַעְבְּרוֹת הַיַּרְדֵּן לְאֶפְרָיִם – המקומות שבו היו עוברים אנשי שבט אפרים את הירדן, וְהָיָה כִּי יֹאמְרוּ פְּלִיטֵי אֶפְרַיִם – אותם הנשארים שנמלטו מהמלחמה ולא נהרגו, אֶעֱבֹרָה – רצוני לעבור את הירדן, וַיֹּאמְרוּ לוֹ אַנְשֵׁי גִלְעָד, הַאֶפְרָתִי אַתָּה – האם אתה משבט אפרים, וַיֹּאמֶר, לֹא.
(ו) וַיֹּאמְרוּ לוֹ אנשי גלעד, כדי לברר אם אכן אינו משבט אפרים, אֱמָר נָא שרצונך לעבור ב'שִׁבֹּלֶת', כלומר ב'שיבולת המים', שזה כינוי למקום שהנהר זורם בחוזקה [כמו שנאמר בתהילים (סט ג) 'בָּאתִי בְמַעֲמַקֵּי מַיִם וְשִׁבֹּלֶת שְׁטָפָתְנִי'], וַיֹּאמֶר אותו אדם 'סִבֹּלֶת', כדרך אנשי שבט אפרים, שאינם יכולים לבטא כראוי את האות שי"ן, וְלֹא יָכִין לְדַבֵּר כֵּן – לא הצליח לכוון דבריו לדבר כראוי, וַיֹּאחֲזוּ אוֹתוֹ, וַיִּשְׁחָטוּהוּ אֶל מַעְבְּרוֹת הַיַּרְדֵּן, וַיִּפֹּל בָּעֵת הַהִיא מֵאֶפְרַיִם אַרְבָּעִים וּשְׁנַיִם אָלֶף.
(ז) וַיִּשְׁפֹּט יִפְתָּח אֶת יִשְׂרָאֵל שֵׁשׁ שָׁנִים, וַיָּמָת יִפְתָּח הַגִּלְעָדִי, וַיִּקָּבֵר בְּעָרֵי גִלְעָד, כי מאחר ולא השאיר אחריו זרע [שהרי בתו היחידה לא נישאה לאיש] ציוה שיקברו את עצמותיו בכל ערי גלעד, מקצת בכל עיר, כדי שיהיה לו זכרון בכל אותם מקומות שהציל מיד בני עמון.
(ח) וַיִּשְׁפֹּט אַחֲרָיו אֶת יִשְׂרָאֵל אִבְצָן מִבֵּית לָחֶם, וזהו בועז, שנשא את רות המואביה, והוא אבי מלכות בית דוד.
(ט) וַיְהִי לוֹ שְׁלֹשִׁים בָּנִים, וּשְׁלֹשִׁים בָּנוֹת שִׁלַּח הַחוּצָה כשהשיאן לאנשים, וּשְׁלֹשִׁים בָּנוֹת הֵבִיא לְבָנָיו מִן הַחוּץ, וַיִּשְׁפֹּט אֶת יִשְׂרָאֵל שֶׁבַע שָׁנִים.
(י) וַיָּמָת אִבְצָן, וַיִּקָּבֵר בְּבֵית לָחֶם.
(יא) וַיִּשְׁפֹּט אַחֲרָיו אֶת יִשְׂרָאֵל אֵילוֹן הַזְּבוּלֹנִי, וַיִּשְׁפֹּט אֶת יִשְׂרָאֵל עֶשֶׂר שָׁנִים.
(יב) וַיָּמָת אֵילוֹן הַזְּבוּלֹנִי, וַיִּקָּבֵר בְּאַיָּלוֹן בְּאֶרֶץ זְבוּלֻן.
(יג) וַיִּשְׁפֹּט אַחֲרָיו אֶת יִשְׂרָאֵל עַבְדּוֹן בֶּן הִלֵּל הַפִּרְעָתוֹנִי – מהעיר פרעתון.
(יד) וַיְהִי לוֹ אַרְבָּעִים בָּנִים, וּשְׁלֹשִׁים בְּנֵי בָנִים, רֹכְבִים עַל שִׁבְעִים עֲיָרִם – חמורים קטנים. וַיִּשְׁפֹּט אֶת יִשְׂרָאֵל שְׁמֹנֶה שָׁנִים.
(טו) וַיָּמָת עַבְדּוֹן בֶּן הִלֵּל הַפִּרְעָתוֹנִי, וַיִּקָּבֵר בְּפִרְעָתוֹן, בְּאֶרֶץ אֶפְרַיִם, בְּהַר הָעֲמָלֵקִי.
נ"ך מבואר ללימוד בקצב שלך. הנה זה כאן.
