כו בַּת־עַמִּ֤י חִגְרִי־שָׂק֙ וְהִתְפַּלְּשִׁ֣י בָאֵ֔פֶר אֵ֤בֶל יָחִיד֙ עֲשִׂ֣י לָ֔ךְ מִסְפַּ֖ד תַּמְרוּרִ֑ים כִּ֣י פִתְאֹ֔ם יָבֹ֥א הַשֹּׁדֵ֖ד עָלֵֽינוּ׃ כז בָּח֛וֹן נְתַתִּ֥יךָ בְעַמִּ֖י מִבְצָ֑ר וְתֵדַ֕ע וּבָֽחַנְתָּ֖ אֶת־דַּרְכָּֽם׃ כח כֻּלָּם֙ סָרֵ֣י סֽוֹרְרִ֔ים הֹֽלְכֵ֥י רָכִ֖יל נְחֹ֣שֶׁת וּבַרְזֶ֑ל כֻּלָּ֥ם מַשְׁחִיתִ֖ים הֵֽמָּה׃ כט נָחַ֣ר מַפֻּ֔חַ מֵאֵ֖שׁ תַּ֣ם עֹפָ֑רֶת לַשָּׁוְא֙ צָרַ֣ף צָר֔וֹף וְרָעִ֖ים לֹ֥א נִתָּֽקוּ׃ ל כֶּ֣סֶף נִמְאָ֔ס קָֽרְא֖וּ לָהֶ֑ם כִּֽי־מָאַ֥ס יְהוָ֖ה בָּהֶֽם׃
֍֍֍
(כו) בַּת עַמִּי חִגְרִי שָׂק דרך אבילות, וְהִתְפַּלְּשִׁי (-התגלגלי) בָאֵפֶר, אך לא יתקבצו כולם יחד להתאבל, אלא אֵבֶל יָחִיד עֲשִׂי לָךְ, כל אחד לבדו בביתו, מִסְפַּד תַּמְרוּרִים, כִּי פִתְאֹם יָבֹא הַשֹּׁדֵד עָלֵינוּ.
(כז) ומצייר במליצתו את ישראל באותו דור כמתכת של כסף המעורבת במיני מתכות גרועים יותר, שיש להסירם מתוך הכסף כדי שיהיה כסף טהור ונקי, כך הנביא בתוכחתו צריך להסיר את החטאים מתוך ישראל, ועל כך אומר, בָּחוֹן נְתַתִּיךָ בְעַמִּי מִבְצָר, לבחון מהו הכסף הטהור והחזק, ומהם המתכות האחרות והפסולת המעורבת בו, וְתֵדַע וּבָחַנְתָּ אֶת דַּרְכָּם, כי היו בהם מינים שונים של רשעים, כל אחד עוסק בחטא אחר, וכל אחד מוציא דיבת חבירו על החטא שחבירו נכשל בו, ונחשב בעיני עצמו לכסף טהור.
(כח) כֻּלָּם סָרֵי סוֹרְרִים – כל אחד מהם מחזיק את עצמו כאילו הוא סר ומתרחק מדרך הסוררים הרשעים, הֹלְכֵי רָכִיל – כל אחד מלשין על רשעת חבירו, אך באמת כולם אינם כסף טהור, אלא נְחֹשֶׁת וּבַרְזֶל, שהם שני מיני מתכות גרועות, כך כל אחד מהם חוטא בחטאים אחרים, אך כֻּלָּם מַשְׁחִיתִים הֵמָּה, ובכך הם דומים זה לזה.
(כט) נָחַר מַפֻּחַ מֵאֵשׁ – כבר נחרך ונשרף המפוח, שבו מתיכים את הכסף להסיר ממנו את המתכות הגרועות, מרוב תבערת האש הגדולה, תַּם עֹפָרֶת – כבר נגמרה העופרת שדרכה להיות מצויה ומעורבת עם הכסף, ואם כן כבר היה ראוי שיצא לצורף כסף טהור ונקי, אך לַשָּׁוְא צָרַף צָרוֹף, וְרָעִים לֹא נִתָּקוּ – אי אפשר לנתק ולהסיר את הפסולת, כי כולו מלא סיגים ומתכות גרועות.
(ל) כֶּסֶף נִמְאָס קָרְאוּ לָהֶם, הגם שכל אחד מראה את עצמו כצדיק, אין זה מועיל לפני ה' היודע את האמת, כִּי מָאַס ה' בָּהֶם.
