יום שלישי
כ"ד תמוז התשפ"ד
יום שלישי
כ"ד תמוז התשפ"ד

חג שמח !

חיפוש בארכיון

שיעור 55, ספר מלכים א, פרק ח, מד-נג

מד כִּֽי־יֵצֵ֨א עַמְּךָ֤ לַמִּלְחָמָה֙ עַל־אֹ֣יְב֔וֹ בַּדֶּ֖רֶךְ אֲשֶׁ֣ר תִּשְׁלָחֵ֑ם וְהִתְפַּֽלְל֣וּ אֶל־ה֗' דֶּ֤רֶךְ הָעִיר֙ אֲשֶׁ֣ר בָּחַ֣רְתָּ בָּ֔הּ וְהַבַּ֖יִת אֲשֶׁר־בָּנִ֥תִי לִשְׁמֶֽךָ׃ מה וְשָֽׁמַעְתָּ֙ הַשָּׁמַ֔יִם אֶת־תְּפִלָּתָ֖ם וְאֶת־תְּחִנָּתָ֑ם וְעָשִׂ֖יתָ מִשְׁפָּטָֽם׃ מו כִּ֣י יֶֽחֶטְאוּ־לָ֗ךְ כִּ֣י אֵ֤ין אָדָם֙ אֲשֶׁ֣ר לֹֽא־יֶחֱטָ֔א וְאָֽנַפְתָּ֣ בָ֔ם וּנְתַתָּ֖ם לִפְנֵ֣י אוֹיֵ֑ב וְשָׁב֤וּם שֹֽׁבֵיהֶם֙ אֶל־אֶ֣רֶץ הָֽאוֹיֵ֔ב רְחוֹקָ֖ה א֥וֹ קְרוֹבָֽה׃ מז וְהֵשִׁ֨יבוּ֙ אֶל־לִבָּ֔ם בָּאָ֖רֶץ אֲשֶׁ֣ר נִשְׁבּוּ־שָׁ֑ם וְשָׁ֣בוּ ׀ וְהִֽתְחַנְּנ֣וּ אֵלֶ֗יךָ בְּאֶ֤רֶץ שֹֽׁבֵיהֶם֙ לֵאמֹ֔ר חָטָ֥אנוּ וְהֶֽעֱוִ֖ינוּ רָשָֽׁעְנוּ׃ מח וְשָׁ֣בוּ אֵלֶ֗יךָ בְּכָל־לְבָבָם֙ וּבְכָל־נַפְשָׁ֔ם בְּאֶ֥רֶץ אֹֽיְבֵיהֶ֖ם אֲשֶׁר־שָׁב֣וּ אֹתָ֑ם וְהִתְפַּֽלְל֣וּ אֵלֶ֗יךָ דֶּ֤רֶךְ אַרְצָם֙ אֲשֶׁ֣ר נָתַ֣תָּה לַֽאֲבוֹתָ֔ם הָעִיר֙ אֲשֶׁ֣ר בָּחַ֔רְתָּ וְהַבַּ֖יִת אֲשֶׁר־בָּנִ֥יתִי לִשְׁמֶֽךָ׃ מט וְשָֽׁמַעְתָּ֤ הַשָּׁמַ֨יִם֙ מְכ֣וֹן שִׁבְתְּךָ֔ אֶת־תְּפִלָּתָ֖ם וְאֶת־תְּחִנָּתָ֑ם וְעָשִׂ֖יתָ מִשְׁפָּטָֽם׃ נ וְסָֽלַחְתָּ֤ לְעַמְּךָ֙ אֲשֶׁ֣ר חָֽטְאוּ־לָ֔ךְ וּלְכָל־פִּשְׁעֵיהֶ֖ם אֲשֶׁ֣ר פָּֽשְׁעוּ־בָ֑ךְ וּנְתַתָּ֧ם לְרַֽחֲמִ֛ים לִפְנֵ֥י שֹֽׁבֵיהֶ֖ם וְרִֽחֲמֽוּם׃ נא כִּֽי־עַמְּךָ֥ וְנַחֲלָֽתְךָ֖ הֵ֑ם אֲשֶׁ֤ר הוֹצֵ֨אתָ֙ מִמִּצְרַ֔יִם מִתּ֖וֹךְ כּ֥וּר הַבַּרְזֶֽל׃ נב לִֽהְי֨וֹת עֵינֶ֤יךָ פְתֻחֹת֙ אֶל־תְּחִנַּ֣ת עַבְדְּךָ֔ וְאֶל־תְּחִנַּ֖ת עַמְּךָ֣ יִשְׂרָאֵ֑ל לִשְׁמֹ֣עַ אֲלֵיהֶ֔ם בְּכֹ֖ל קָרְאָ֥ם אֵלֶֽיךָ׃ נג כִּֽי־אַתָּ֞ה הִבְדַּלְתָּ֤ם לְךָ֙ לְֽנַחֲלָ֔ה מִכֹּ֖ל עַמֵּ֣י הָאָ֑רֶץ כַּֽאֲשֶׁ֨ר דִּבַּ֜רְתָּ בְּיַ֣ד ׀ מֹשֶׁ֣ה עַבְדֶּ֗ךָ בְּהוֹצִֽיאֲךָ֧ אֶת־אֲבֹתֵ֛ינוּ מִמִּצְרַ֖יִם ה֥' אֱלֹהִֽים:

 

֍            ֍            ֍

 

(מד) עד עתה ביקש שלמה שיתקבלו התפילות שיתפללו בני האדם בבית המקדש עצמו, ועתה הוסיף לבקש שיתקבלו התפילות שיתפללו ישראל ממקום רחוק, דרך בית המקדש: כִּי יֵצֵא עַמְּךָ לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבוֹ בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר תִּשְׁלָחֵם, ויהיו מחוץ לירושלים אך עדיין בתוך ארץ ישראל, וְהִתְפַּלְלוּ אֶל ה' דֶּרֶךְ הָעִיר אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ בָּהּ, וְהַבַּיִת אֲשֶׁר בָּנִתִי לִשְׁמֶךָ.

(מה) וְשָׁמַעְתָּ הַשָּׁמַיִם אֶת תְּפִלָּתָם וְאֶת תְּחִנָּתָם, וְעָשִׂיתָ מִשְׁפָּטָם – תעשה כפי הראוי להם לפי המשפט.

(מו) כִּי [-ואם] יֶחֶטְאוּ לָךְ, כִּי אֵין אָדָם אֲשֶׁר לֹא יֶחֱטָא, וְאָנַפְתָּ בָם – ותכעס עליהם, וּנְתַתָּם לִפְנֵי אוֹיֵב, וְשָׁבוּם שֹׁבֵיהֶם מחוץ לארץ ישראל אֶל אֶרֶץ הָאוֹיֵב, רְחוֹקָה אוֹ קְרוֹבָה.

(מז) וְהֵשִׁיבוּ אֶל לִבָּם לחזור בתשובה מיד בָּאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבּוּ שָׁם, וְשָׁבוּ וְהִתְחַנְּנוּ אֵלֶיךָ מצד שיראו ויתבוננו שאינם בארצם אלא בְּאֶרֶץ שֹׁבֵיהֶם, לֵאמֹר, חָטָאנוּ וְהֶעֱוִינוּ רָשָׁעְנוּ.

(מח) וְשָׁבוּ אֵלֶיךָ בְּכָל לְבָבָם וּבְכָל נַפְשָׁם בתשובה גמורה ואמיתית, מצד שיראו ויתבוננו שלא רק שאינם בארצם ונפלו ביד שוביהם, אלא שהם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם אֲשֶׁר שָׁבוּ אֹתָם – שהשובים הם אויביהם המצירים להם, וְהִתְפַּלְלוּ אֵלֶיךָ מחוץ לארץ דֶּרֶךְ אַרְצָם אֲשֶׁר נָתַתָּה לַאֲבוֹתָם, דרך הָעִיר אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ, וְהַבַּיִת אֲשֶׁר בָּנִיתִי לִשְׁמֶךָ.

(מט) וְשָׁמַעְתָּ הַשָּׁמַיִם מְכוֹן שִׁבְתְּךָ אֶת תְּפִלָּתָם וְאֶת תְּחִנָּתָם, וְעָשִׂיתָ מִשְׁפָּטָם.

(נ) וְסָלַחְתָּ לְעַמְּךָ אֲשֶׁר חָטְאוּ לָךְ – על החטאים שנעשו בשוגג, וּלְכָל פִּשְׁעֵיהֶם אֲשֶׁר פָּשְׁעוּ בָךְ דרך מרידה, ואף שעדיין לא יגיע הזמן של קיבוץ הגלויות, ואי אפשר לבקש על החזרתם לארץ ישראל, לפחות תמעיט את סבלם בגלותם, וּנְתַתָּם לְרַחֲמִים לִפְנֵי שֹׁבֵיהֶם, וְרִחֲמוּם.

(נא) וגם אם נגזר עליהם עול השעבוד, כפי שהיה במצרים, הרי יש הבדל בין הזמנים, כי כשהיו במצרים עדיין לא היו עם ה', ואילו עתה ראוי לרחמם, כִּי עַמְּךָ וְנַחֲלָתְךָ הֵם, אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ מִמִּצְרַיִם מִתּוֹךְ כּוּר הַבַּרְזֶל, ואחרי שכבר היו משועבדים במצרים פעם אחת, ראוי שלא ישתעבדו בהם פעם נוספת.

(נב) ועל כל זה ביקש שלמה שישמע ה' גם את התפילות שיתפללו ישראל ממקומות רחוקים, לִהְיוֹת עֵינֶיךָ פְתֻחֹת אֶל תְּחִנַּת עַבְדְּךָ וְאֶל תְּחִנַּת עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל, לִשְׁמֹעַ אֲלֵיהֶם בְּכֹל קָרְאָם אֵלֶיךָ, אפילו שיהיו בחוץ לארץ, ואפילו שלא יכוונו כנגד בית המקדש, בכל זאת תקבל את תפילותיהם.

(נג) כִּי אַתָּה הִבְדַּלְתָּם לְךָ לְנַחֲלָה מִכֹּל עַמֵּי הָאָרֶץ, כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ בְּיַד מֹשֶׁה עַבְדֶּךָ בְּהוֹצִיאֲךָ אֶת אֲבֹתֵינוּ מִמִּצְרַיִם, ה' אֱלֹהִים, וכיון שעם ישראל מובדל לך, ראוי שתשגיח על תפילתם מצד עצמם, גם ללא הזכות של בית המקדש וירושלים.

 

"וְדִבַּרְתִּי עַל הַנְּבִיאִים, וְאָנֹכִי חָזוֹן הִרְבֵּיתִי, וּבְיַד הַנְּבִיאִים אֲדַמֶּה" (הושע יב יא)