שיעור 557, ספר תהילים, פרק קיט, יט-כא
(יט) גֵּ֣ר אָֽנֹכִ֣י בָאָ֑רֶץ אַל־תַּסְתֵּ֥ר מִ֝מֶּ֗נִּי מִצְו͏ֹתֶֽיךָ׃
(כ) גָּֽרְסָ֣ה נַפְשִׁ֣י לְתַֽאֲבָ֑ה אֶֽל־מִשְׁפָּטֶ֥יךָ בְכָל־עֵֽת׃
(כא) גָּ֭עַרְתָּ זֵדִ֣ים אֲרוּרִ֑ים הַ֝שֹּׁגִ֗ים מִמִּצְו͏ֹתֶֽיךָ׃
(יט) כיון שהשגת האדם מטבעו קצרה וחלשה מלהשיג כראוי את כל עניני התורה, אבקש, מאחר וגֵּר אָנֹכִי בָאָרֶץ – נפשי השכלית היא כמו גֵר בארץ נכריה, כי בטבעה הרוחני אינה מתאימה אל העולם הגשמי, והכוחות הגשמיים שהם כאזרחי הארץ הזו מתגברים על הנפש השכלית המתגוררת בין הכוחות הללו, וחומריות האדם מעכבת את זַכּוּת השכל מלהשיג את הענינים האלוהיים כראוי, אַל תַּסְתֵּר מִמֶּנִּי מחמת כן את מִצְוֹתֶיךָ.
(כ) גָּרְסָה – תגרוס ותקלף את נַפְשִׁי מקליפתה החיצונית, והיינו מהחומריות המקיפה את הנפש וטורדת אותה בענינים גשמיים, וחומר זה הוא המונע ממנה מללכת אפילו במשפטים השכליים שבין אדם לחבירו, כי הגוף מתאוה למלא את צרכיו ורצונותיו גם אם יש בכך משום גזל, ועל ידי שתסיר מעל נפשי את עכירות החומר הגשמי, תבוא נפשי לְתַאֲבָה (-להתאוות ולהתרצות) אֶל מִשְׁפָּטֶיךָ בְכָל עֵת. ובלשון 'משפטיך' כלולים גם משפטי ה' עם הרשעים להענישם, כי על ידי שתקלף מנפשי את החומר הגורם לה לעבור עבירות, אהיה צדיק ואלך בדרכי ה', ואז אתאווה לכך שיעשה ה' משפט ברשעים, ולא אחשוש שיבואו עלי גם כן עונשים אלו.
(כא) ובנוסף לכך יש עוד דבר המעכב את האדם מלהשיג את השלימות הראויה, מה שהוא רואה בהנהגות העולם שיש רשע וטוב לו וצדיק ורע לו, ועל כך אומר, גָּעַרְתָּ על ידי עונשים בזֵדִים (-החולקים במזיד על חוקי התורה) אֲרוּרִים, הַשֹּׁגִים בעיונם ומחשבתם מִמִּצְוֹתֶיךָ, ועובדים עבודה זרה, ועל ידי שתביא עליהם רעה יראו הכל שה' משגיח בעולמו להעניש את הרשעים.
